ולתוס' ביאור

'

Video

ולתוספת ביאור ענין שמחת תורה דהיינו שהתורה תהיה שמחה כו'.

הנה כתיב: עוטה אור כשלמה[1] - שאור התורה היא בחי' לבוש המחבר רוחניות עם גשמיות.

(עמ"ש מזה ע"פ: וראיתם אותו וזכרתם כו'. ובאג"ה סי' י"ט. וע' מענין: עוטה אור ברבות ויקהל פ"נ, זח"א ל"א סע"ב, קמ"ב ב', ח"ב קס"ד ב')

שקיום כל הדברים הגשמיים והתהוותם מאין ליש הוא ע"י התורה דעשייה. שכל הדברים הגשמיים הכתובים בתורה הם הם חיותם וקיומם. ויש מהם שאינם כתובים בפירוש אלא נרמזים באיזה רמז או ע"י צירופי אותיות התורה וע"י אותו רמז או הצירוף מקבלים חיותם וקיומם. וזהו לשון רז"ל: דברו חכמים בהווה - דהיינו בהתהוות הדבר. שהתהוות הדבר ההוא הוא ע"י שדברו בו חכמים בתורתנו כו'.

והנה כמו שיש תורה דעשיה להיות דברים גשמיים כך יש תורה רוחניות שלומדים בג"ע העליון, כמ"ש רז"ל במעשה דרבה בר נחמני: אם בהרת קדמה לשער לבן כו' - דודאי אין זו בהרת גשמיות שהיא צרעת הגוף, דא"כ למה צריכין ללימוד זה במתיבתא דרקיע.

אלא הענין הוא, שבהרת עזה כשלג, שהוא מפני שאין במקום זה אדמומית מהדם שהוא הנפש, ובהרת היא המעכבת סיבוב והילוך והתפשטות הנפש והחיות במקום הזה. וכן ענין כל הד' מראות נגעים ותולדותיהם. דיהא מכאן טהור בוהק הוא פרח בעור טהור הוא - לפי שכבר יש שם איזו הילוך לדם הוא הנפש כו'. 

והנה ענין זה הוא ברוחניות סגירו דנהורא שמעכב ההשפעה והחיות מלמעלה, ויש בזה לימוד איזה ענין מעכב ההשפעה עד שלא יוכל להנות מזיו כו'. וכיוצא בזה בכל התורה כולה ברוחניות, וכמ"ש: כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים - שנמשל דודי לתפוח מחמת הגוונין כו'. וכן בכל הענינים כולם. כלל העולה, שהתורה היא לבוש המחבר מעולם ועד עולם.

והנה למשל לבוש האדם כשהוא לבוש בו הרי נעשה תפארת לו, וגם יש יתרון ועילוי להלובשו וכשהוא מונח בקרן זויות ואין האדם משתמש בו שולט בו רקבון. כך כביכול באדם העליון: ועל הכסא דמות כמראה אדם וגו' - שכשהוא לובש בתור' דהיינו שנמשך בה אור א"ס ב"ה - אזי התורה היא בבחי' שמחה ותענוג: ואהיה שעשועים - ואהיה לשון עתיד כו'.

(וביאור הענין שהתורה הוא לבוש הוא כמ"ש בסש"ב (פנ"ב) שא"א לעולמות לסבול ולקבל אור שכינתא כו' בלא לבוש המעלים ומסתיר כו'. ומהו הלבוש שיוכל להסתירה ולא יתבטל במציאות באורה - הוא רצונו וחכמתו ית' המלובשים בתורה ומצותיה כו'. וזה היכל ק"ק שבכל עול' כו'. ועמ"ש סד"ה: את שבתותי תשמרו בענין: ומקדשי תיראו):

קיצור ע"פ ביום השמע"צ (א) בר"ה אומרים זה היום תחלת מעשיך. השתלשלות העולמות זה מזה הוא ע"י ריבוי ממוצעים. וג"ע התחתון הוא הממוצע בין עולמות הרוחניים ובין עוה"ז, ולכן נקרא: תחלת מעשיך - היינו תחלת עולם העשייה. זכרון ליום ראשון - שלפני ההשתלשלות, היינו בחינת הכתר שהוא הממוצע המחבר שפע המאציל א"ס ב"ה לנאצלים, כמ"ש מזה בד"ה: פתח אליהו בפ' וירא, ובסידור בביאור ע"פ: אתה הצבת כל גבולות ארץ:

(ב) והנה ירידת הנשמות בעוה"ז הוא צורך עלייה. והיינו: כי אני הוי' הוא שמי - בחי' שם בלבד כמ"ש בביאור ע"פ: שובה ישראל. וזהו: אז תתענג על הוי'. ועמ"ש בפ': ותתפלל חנה על הוי', בד"ה: לא תהיה משכלה. והזוכים לגילוי עונג זה הוא ע"י תשובה, כי תשובה קדמה לעולם הנמשך משם הוי"ה. וזהו ענין יוהכ"פ: לפני הוי"ה תטהרו:

(ג) ובכח תשובה זו נמשך בשמע"צ להיות שמחת תורה - דהיינו לשמח את התורה בהתחברות הבחינה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דהיינו אשר תשב"כ שהיא מבחי' חכמה שע"ז נאמר: אחכמה והיא רחוקה ממני, ונקרא: מוסר אביך - עיין בהרמ"ז ר"פ פנחס. והיא בחינת: ונחנו מה - בחינת: והחכמה מאין תמצא-  תהיה מאיר בבחי' גילוי כמו בחי' תשבע"פ הנק': תורת אמך שמבחי' בינה. וזהו ענין השמחה שהיא גילוי. וזהו: מאת הוי' - שהוא חכמה: היתה זאת - בחי' תשבע"פ. והיינו ע"י כח התשובה שהיא בחינת: לפני הוי"ה תטהרו. ועמ"ש מענין חכמה מוחין דאבא שהוא מעלת השבת הנק' קדש על יו"ט שנקרא: מקרא קדש - שהוא מוחין דאימא. כי: מועדים לשמחה מבחי': אם הבנים שמחה בד"ה מצה זו כו'. ועמ"ש בד"ה: האזינו השמים - בענין יוהכ"פ יום התשובה שנקרא שבת שבתון, וכמ"ש בד"ה: שבת שבתון הוא לכם ע"ש שהוא בחינת קדש הקדשים שלמעלה מבחי' קדש ומוחין דאבא. ומזה יובן איך ע"י כח זה נמשך להיות שמחת תורה לשמח את התורה ר"ל שגם בחי' חכמה ומוחין דאבא יהיה מאיר בגילוי שזהו ענין השמחה ע"ד שאם הבנים היא שמחה, וכמש"ל סד"ה: ושאבתם מים בששון:

(ד) וזהו כאיש אשר אמו תנחמנו - היינו תשבע"פ כן אנכי אנחמכם - שלעתיד יהיה גילוי פנימית התורה בחי' עדן ומעין מבית ה' יצא. ועמ"ש בד"ה ושאבתם מים בששון. ועמ"ש ע"פ ואתחנן בענין אעברה נא ואראה כו'. וזהו ענין לרחוק שנעשה קרוב, וכדפי' בזח"א (תולדות קמ"ב ב') מאתר רחיקא קריב ליה ע"ש במק"מ ולכן נמשך זה בכח התשובה שהוא ג"כ בחינת לרחוק שנעשה קרוב:

(ה) וזהו זה היום עשה הוי"ה. בחי': היום אם בקולו תשמעו - והוא בחי': יום ראשון, זהו הנמשך בעוה"ז דוקא ע"י התשובה. וכענין תחלת מעשיך הוא זכרון ליום ראשון כי נעוץ סופן דוקא בתחלתן. וזהו אני היום דוקא ילדתיך. ומבחי' זה היום נמשך להיות עשה שם הוי'. וע' באג"ה ע"פ ויעש דוד שם. והנה התורה נקרא עוטה אור כשלמה שאור התורה היא בחי' לבוש המחבר א"ס ב"ה אל העולמות כי חכמה עילאה היא ג"כ בחי' ממוצע המחבר אור א"ס עם העולמות כנזכר בד"ה: כי אברהם לא ידענו. וע"י התשובה ממשיכים שיהיה אור א"ס ב"ה נמשך ומתלבש בהתורה, ע"ד דהע"ה היה מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה. ועמ"ש בד"ה: יונתי בחגוי - לכן עי"ז התורה היא שמחה ממה שמתלבש בה אור א"ס ב"ה, וזהו: שמחת תורה. וע"י שמחה זו גורם ג"כ הגילוי של התורה בחי': לרחוק שנעשה קרוב. וזהו עצרת תהיה לכם התאספות והתקבצות יחד לשרשם שהיא חכמה עילאה ובינה הנקרא מוסר אביך כו' ותורת אמך כו'. ולפ"ז: זה היום תחלת מעשיך זהו הממוצע בין עולמות הרוחניים לעשייה הגשמיות ונמשך ג"כ ע"י זכרון ליום ראשון. ומזה מסתיים בשמע"צ בחינת המשכת עוטה אור כשלמה - שהוא התורה ממוצע המחבר גילוי אור א"ס ב"ה בכל העולמות עליונים ותחתונים. ועיין מענין עוטה אור כשלמה ברבות בראשית (פרשה א' ר"פ ג' פ' בא פט"ו קל"א ד'. ר"פ י"ז) ויקהל (ר"פ חמשים) זח"א בראשית (ל"א סע"ב) לך (צ' ע"א) ובסה"מ (סי' ק"ך וסי' קמ"ו) תולדות (קמ"ב ב') ובמק"מ שם. ח"ב פ' בא (ל"ט ב') משפטים (צ"ח סע"א) תרומה (קס"ד ב'). פקודי (רמ"ה ע"ב) וע' מענין שלמה במא"א אות שין (סמ"ה): 

  1. 1 עֹֽטֶה־א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה: (תהלים פרק קד פסוק ב)