אשה כי תזריע וילדה זכר כו'[1].
וארז"ל: (בברכות ד"ס ע"א, נדה דל"א א') אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר כו'. וזה פלאי? והפלסופים נדחקו ליישב - כי לפי שאשה מזרעת תחלה הרי טפת הזכר באה באחרונה, ועילאה גבר, משא"כ אם האיש מזריע תחלה כו'.
ואמנם באמת הוא דוחק גדול בפי' לשון: "אשה מזרעת תחלה" - דמשמע שממנה דוקא בא הזרעת הזכר ולא ע"י שהזכר מזריע לבסוף כו'?
ועוד, דארז"ל ספ"ג דנדה[2]: גבי דינה כתיב: "בתו"[3] - בתו של יעקב, וגבי השבטים כתיב: "בני לאה" - כי אשה מזרעת תחלה כו'. א"כ משמע שמזרע האשה דוקא נולד הזכר וד"ל. (וכ"ה במדרש רבה תזריע ס"פ י"ד: הזכר מן האשה כו' ע"ש).
והענין. כי הזכר הוא בחי' חסד, כדכתיב: זכר חסדו[4] ונקבה היא בחי' גבורה - דינא דמלכותא דינא[5]. וכמארז"ל על שרה אמנו:[6] שבשעה שבשרוה המלאכים שעתידה שתלד בן זכר: פירסה נדה, בחי' גבורות. וגם אמרז"ל:[7] שאברהם צוה לתת להם סלת, והיא נתנה קמח - מכאן שאשה עיניה צרה באורחים. והיינו לפי שהיא מבחינת גבורות.
והנה בולד שניהם מזריעים, וכמארז"ל:[8] לובן מן האב - שממנו עצמות וגידים ומוח כו', אודם מן האם - שממנו עור ובשר כו'. ולכאורה יפלא איך מתאחדים ב' השפעות אלו, שהרי חו"ג הם ב' הפכים ומים מכבים אש?
אך הענין כנודע שהי"ס כלולים כל א' מהן מכולן, ויש בחסד - חסד שבחסד, וגבורה שבחסד, ות"ת שבחסד כו'. וכן בגבורה - יש חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה כו'. וכמ"ש בענין ספירת העומר, שהם ז' מדות וכל א' כלול מז'.
ועד"מ, האב מכה בנו ומייסרו בשבט אנשים - הרי הוא מחמת אהבה, בשביל שישוב לה' ובתורתו יהגה - ואעפ"כ ההכאות הם יסורים ממש, וה"ז גבורה שבחסד. ועד"ז נאמר: "את אשר יאהב ה' יוכיח"[9]. ולהיפך. חסד שבגבורה - היינו האם שמשפעת לבנה כל טוב ומניקתו הרבה כו', ואין זה טובתו כלל.
והנה ביחוד וזיווג - האב משפיע מבחי' הגבורה שבו, והאם שהיא מגבורה משפעת מבחי' החסד שבה ולכן יכולים להתחבר יחד. אבל אילו היה האב משפיע מחסד שבחסד, והנקבה מגבורה שבגבורה - באמת לא היו מתחברים כלל.
ומעתה יובן ג"כ ענין הנ"ל: "דאשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו'" - שהרי השפעתה הוא מבחי' חסד דוקא, לכן יולדת זכר שהוא מחסד. משא"כ איש מזריע תחלה - הרי השפעתו מבחי' גבורה, לכן יולדת נקבה.
וא"כ יהי' לשון הפסוק ניחא כפשוטו: ש"אשה כי תזריע" תלד היא עי"ז ממש, "זכר". ולא כפי' הפלסופים מחמת שזרע הזכר בא לבסוף כו', שאין זה במשמע לשון הפסוק כלל.
וע"פ קבלה הזכר הוא נמשך משם מ"ה והנקבה משם ב"ן. (וכמש"ל סד"ה קול דודי, בענין האבות והאמהות) והנה מ"ה כלול ג"כ מב"ן, וגם שם ב"ן כלול ממ"ה. והשפעת הדכר הוא בחי' ב"ן דמ"ה, ולפי שהשפעה זו הוא בחי' שם ב"ן לכן יולדת נקבה. ואמנם אשה שהיא שם ב"ן מזרעת ומשפעת בחי' מ"ה הכלול בב"ן, ולפי שהוא בחי' מ"ה לכן יולדת זכר. (ועיין מענין אשה כי תזריע בזח"ג פ' תזריע מ"ב ב', מ"ג ב', מ"ה ב'):