(ועיין מה שכתוב בפרשת וישב, סוף דבור המתחיל, כה אמר כו' ונתתי לך מהלכים כו').
ויובן, בהקדים ענין ממלא וסובב.
"ממלא", פירושו, אור וחיות, הנמשך ממדרגה למדרגה: עולם הנשמות, ואחר כך מלאכים, עד שנמשך בעולם הזה הגשמי. שהרי נודע, שהעולם הזה מקבל מע' שרים, והשרים מקבלים מן המלאכים, גבוה, מעל גבוה שעליו.
אבל ה"סובב", הוא בחי' האור והחיות, שאינו נמשך על ידי הדרגה מזה לזה, אלא לכולם כאחד.
על דרך משל בנפש, יש גם כן ב' מיני השפעות החיות: א', הנמשך ממדרגה למדרגה. משכל למדות, וממדות למחשבה, וממחשבה לדבור כו'.
והב', המאיר על כולם כאחד, שלא על ידי המשכה בהדרגה מזה לזה. והוא, שאנו רואים, כשיעלה ברצונו שבמוחו לפעול איזה דבר ברגלו, אזי תפעל הרגל מיד, כרגע ממש, מבלי שהיית זמן מה, עד שיומשך בה הארה מן המוח על ידי השתלשלות, כסדר המדרגות. היינו בהכרח, מפני שהארת המוח מאיר בה גם כן שלא ע"י הדרגה זו כו'.
וכן יש למעלה ב' מיני השפעות: ממלא כן עלמין היא ההארה שבבחינת גילוי, ונמשך כסדר המדרגות. ועל זה כתיב "מלא כל הארץ כבודו". ו"כבודו", היינו זיו כו'.
אבל הסובב, הוא שאינו מתגלה ממש, רק בבחינת חיצוניות. אבל שלא על ידי הדרגה, וכולא שוים קמיה. נשמות, ומלאכים, רוחניות, וגשמיות. ואפי' קליפות. וכמו שכתוב "את השמים ואת הארץ אני מלא", "אני", מהותות ועצמותו יתברך, "מלא" השמים וארץ בשוה ממש.
(ועיין מה שכתוב מזה בדבור המתחיל ויקח קרח).
והנה, בפסח כתיב, "ופסח ה' על הפתח". פירוש שהיה הנס על ידי התגלות הארה בבחי' דילוג, שלא על ידי השתלשלות ממדרגה למדרגה. והיינו בחינת סובב כל עלמין. כמו שכתוב: 'ועברתי - אני ולא מלאך כו'".
והטעם שהיה צריך להיות כן, ולא כמו במחנה סנחריב שנאמר: "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור", וכן בסיסרא כו'? - כי שם היה רק שליחות בלבד, לדבר מוכן, צא ופגע בהם.
מה שאין כן במצרים מכת בכורות, כל בכור. וצריך הבחנה, לידע מי הוא הבכור לאב. שהיו שטופים בזמה. ואפילו בכור לאם גם כן קשה לידע. שהרי מהם שהיו זקנים. ואין זה בכח המלאך להבחין.
ומה שכתוב בספרים טעם, משום שהמלאך אינו יכול לירד כל כך במקום טומאה, דחוק. שהרי מחנה אשור תוכיח.
אך איך שיהיה הטעם, הכוונה הכל א'. שאז הי' גילוי מבחי' סובב כל עלמין. וזהו, "אני", מהותות ועצמותו יתברך, ולא מבחינת ממלא כל עלמין.
ועם כל זה יובן הקושיא הנ"ל.
כי הנה היו"ט הוא ענין השראת קדושה עליונה. ואי אפשר להיות גילוי זה והשראה זו, עד שיעבירו מתחלה החיצונים המונעים. כמו שכתוב: "ובערת הרע כו'".
ולכן גבי פורים, מתחלה: "הרוג בשונאיהם ע"ה אלף". שהיו עמלקים, שהיא קליפה עצומה. כדכתיב: "ראשית גוים עמלק, ואחריתו עדי אובד". וכתיב: "מחה תמחה כו'". ועשרת בני המן.
ואחר כך עשו: "יום משתה ושמחה ומשלוח מנות כו'". התגלות הקדושה.
ועל דרך משל, המלך כשרוצה להיות לו דירה בבית חדש, אזי מתחלה צריך לנקותה מכל טינוף ולכלוך כו'.
ולכן היה זה בשני ימים: יום א', ההעברה, ואחר כך למחרתו הגילוי. והיינו, לפי שהי' הגילוי מבחינת ממלא כל עלמין, שהוא ע"י הדרגה, תחלה מעביר כו'. ואי אפשר להיות שניהם בבת אחת.
אבל נס דפסח שהיה על ידי גילוי בחינת סובב כל עלמין, שאינו בבחינת התחלקות, ומאיר לכולם כאחד. על כן יכול להיות שני דברים אלו בנושא א', נגוף למצרים, מכת בכורות, והתגלות הקדושה לישראל, עד שאמרו הלל כו'.
ומה שכתוב בספרים שזה היה קודם חצות וזה לאחר חצות, אינו. אלא הכל היה בזמן א'.
(ועייין מה שכתוב כהאי גונא בענין: זכור ושמור בדבור אחד נאמרו, סוף דבור המתחיל זכור את יום השבת, יעויין שם).
אך להבין, מאחר שהסובב הוא השוה ומשוה כו' כנ"ל. ולפניו "כחשכה כאורה", "ואם צדקת כו'". ואם כן איך משם ממש יומשך להיות נגוף למצרים כו'?
אך הענין על פי מה שכתוב בפרי עץ חיים, בפירוש: "עבדים היינו כו' ויוציאנו הוי' אלקינו". או"א (אב ואם) שהלבישו לזרועות דא"א (דאריך אנפין).
פירוש, כי הנה ישראל שרשן מבחינת פנים, כמו שכתוב: "יאר ה' פניו אליך". ומצרים שרשם מבחינת אחוריים, עורף. "פרעה" אותיות "הערף" כו'.
ולפי שהיו בבחי' הסתר פנים, לפי שנאמר: "וימת יוסף וכל אחיו כו'". וההשפעה נמשכה מבחי' אחוריים, כמאן דשדי בתר כתפוי על כן: "עבדים היינו לפרעה", המקבל גם כן מבחינת עורף כו'.
אבל אחר כך: "ויוציאנו ה' אלקינו", "או"א שהלבישו כו'", שיומשך ההשפעה בבחינת: "יאר ה' פניו". ועל ידי זה נמשך: "אתנו סלה".
אף על גב דבבחינת סובב כולא עלמין מצד עצמו נאמר: "כחשכה כאורה" כנ"ל, אבל הרי הסובב מאיר על ידי בחינת ממלא כל עלמין. שהרי מן החלל, נמשך הקו כו'. ומצד התלבשות זו בבחינת ממלא: "או"א שהלבישו כו'", נמשך: "שהוציאנו ממצרים, מעבדות לחירות".
(ועיין מה שכתוב בפרשת וישלח בדבור המתחיל ויאבק איש עמו גבי: "אם תגביה כנשר, משם אורידך". ובפ' מקץ בדבור המתחיל: "כי עמך מקור חיים", בפירוש: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל". ולעיל סוף דבור המתחיל: "להבין מה שכתוב בהגדה מצה זו, גבי אני הוא ולא אחר". ובדבור המתחיל "ואכלתם אכול", גבי, "אשר עשה עמכם להפליא". וסוף דבור המתחיל "שימני כחותם". ועיין מה שכתוב מענין שהסובב מאיר על ידי בחינת ממלא בדבור המתחיל "יביאו לבוש מלכות כו'".
ועיין מה שכתוב במקום אחר על פי הזהר ראש פרשת ויקרא, בענין: "שאל לך אות כו'" [ישעיה ז, א], שהנסים באים בשני מדרגות. הא' על דרך העמק שאלה, והיינו מאות ה' בתראה, שמתלבשת בלבושי הטבע. והב' על דרך הגבה למעלה, כנסים דיציאת מצרים וקריאת ים סוף, שיוצאים לגמרי מדרכי הטבע.
והיינו לפי שהוא נמשך מגילוי בחינת סובב כל עלמין, רק שמאיר על ידי בחינת ממלא. וזהו, "הגבה למעלה, דא אות יו"ד" דשם הוי'. והיינו ענין או"א שהלבישו כו' כנ"ל):