Likutei Sichos Vol. 011 – Terumah 2

'

להערה 25

המחבר של הספרים: כלי חמדה על התורה, וחמדת ישראל חיודושים על ספר המצוות של הרמב"ם הוא רבי ישראל פלאצקי (1866- 1928)  

הנה הרמב"ן בתחלת פרשת תרומה (שאדמו"ר מעתיק בתחלת סעי' ג') מבאר למה בפרשת תרומה (בציווי הקב"ה למשה) מתחיל מעשיית הארון ואח"כ מעשיית המשכן (שמות כה, י ואילך), ובפרשת ויקהל בציווי משה לבנ"י (שמות לה יא ואילך) ובעשיית בצלאל (שמות לו ח ואילך) הקדים עשיית המשכן.

ומבאר הרמב"ן שבפרשת תרומה מקדים המעולה, היינו הארון והכפורת, "הוא עיקר החפץ במשכן, הוא מקום מנוחת השכינה, הוא הארון". אבל בפרשת ויקהל נכתב כפי שעושים בפועל. ומקדימים עשיית המשכן לעשיית הכלים.

 והקשה אדמו"ר לפי ביאור הרמב"ן שהארון הוא עיקר החפץ במשכן א"כ איך כתב הרמב"ן בספר המצוות שעשיית הארון נמנה כמצווה בפ"ע ואינה נכללת במצות בנין המקדש, הרי כל בניית המשכן הוא בשביל הארון?

ובחמדת ישראל רצה לתרץ שמ"ש הרמב"ן: שעיקר החפץ במשכן הי' הארון - זה הי' לפני חטא העגל (ואז באמת נכלל ציווי הארון בעשיית המשכן) אנם לאחרי שחטאו בעגל והמשכן כפרה על חטא העגל ע"י הקרבנות שוב הוי הארון ציווי בפ"ע. (ציווי המשכן לכפרה, וציווי הארון להשראת השכינה).

ואדמו"ר מקשה עליו בשתיים:

א. מלשון הרמב"ן ר"פ ויקהל מוכרח שלאחרי שנתרצה להם הקב"ה חזרו לקדמותם והציווי שמתחלה להשראת השכינה נשאר כמו שהי'?

ב. אם כדברי החמדת ישראל, הרי מובן בפשטות למה בפרשת ויקהל מקדים עשיית המשכן, כי אז לאחרי חטא העגל (שלדעת הרמב"ן קרה בין הזמן של ציווי הקב"ה למשה, וציווי משה לבנ"י) נתחדש הענין הכפרה ובניית המשכן בשביל הקרבנות, ולכן מקדים הפסוק בניין המשכן. ולמה מבאר הרמב"ן שהוא מפני שכן עושים בפועל?

וא"כ קושיית אדמו"ר (כיון שעיקר החפץ במשכן הוא הארון מקום מנוחת השכינה, למה נמנה הארון כמצווה בפ"ע ואינה נכללת בהציווי ועשו לי מקדש) במקומה עומדת.