סִימָן קט - דִּין הַמַּיִם ובו ט' סעיפים:
סעיף א
אֵין לָשִׁין אֶת הַמַּצוֹת אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ הַלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּשְׁאַב אוֹתָם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְיַעַמְדוּ בְּתָלוּשׁ כָּל הַלַּיְלָה, וַאֲפִלּוּ אִם הַלַּיְלָה אָרֹךְ יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת, אָסוּר לָלוּשׁ בָּהֶן עַד אוֹר הַיּוֹם.
וְאִם הַלַּיְלָה קָצָר וְאֵין שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁעוֹת עַד אוֹר הַיּוֹם, צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּעַבְרוּ שְׁתֵּים עֶשְֹרֵה שָׁעוֹת מִשָּׁעָה שֶׁנִּשְׁאָבוּ.
וְעַמָּא דְּאַרְעָא נוֹהֲגִין שֶׁמִּיָּד בְּאוֹר הַיּוֹם לָשִׁין בַּמַּיִם שֶׁלָּנוּ, אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבְרוּ שְׁתֵּים-עֶשְֹרֵה שָׁעוֹת.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מַה שֶּׁיִּסְמֹכוּ, אֲבָל רֹב הַפּוֹסְקִים מַחְמִירִים בָּזֶה.
וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּדָּבָר. (עפמ"ג ומחה"ש סי' תנה).
סעיף ב
אִם לֹא יוּכַל לְשַׁעֵר אֶת זְּמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת יַקְדִּים קְצָת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁאַב קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה.
[ואם עבר ושאב בעוד היום גדול, או בלילה קודם חצות, מותר ללוש בהם לאחר י"ב שעות. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה ס"ו]
וְהַמִּנְהָג לְסַנֵּן אֶת הַמַּיִם [בבגד לבן ונקי. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה ס"ט] וּלְכַסּוֹתָן.
וּצְרִיכִין לְהַעֲמִידָם בְּמָקוֹם קָר. [בחוץ, ואם חם בחוץ ינחם במרתף. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה ס"ז]
וּכְשֶׁהוּא נוֹשְׂאָם בַּיּוֹם לַבַּיִת, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבֹא עֲלֵיהֶם הַֹשָּמֶש. [וכן ביום המעונן יכם במפה. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה ס"ט]
סעיף ג
יָכוֹל לִשְׁאוֹב בְּפַעַם אַחַת לְכַמָּה יָמִים, אֲבָל הַמִּצְוָה הִיא לִשְׁאוֹב בִּשְׁבִיל כָּל יוֹם וָיוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. [לא הובא בשו"ע אדה"ז.]
וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִשְׁאֹב בִּכְלִי חֶרֶס יָשָׁן אֲפִלּוּ הוּא שֶׁל פֶּסַח אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מְצֻפֶּה - גלעזירט דִּכְלִי חֶרֶס יָשָׁן שֶׁאֵינוֹ מְצֻפֶּה, אֵינוֹ הִדּוּר מִצְוָה, וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג.
סעיף ד
הַנְּהָרוֹת בִּימֵי נִיסָן, עַל פִּי הָרֹב הֵן יוֹתֵר קָרִים מִן הַבְּאֵרוֹת, וְעַל כֵּן יִשְׁאַב מִן הַנָּהָר. [אם אפשר. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף כ"ב]
אַךְ לִפְעָמִים הַנְּהָרוֹת גְּדוֹלִים מֵהַפְשָׁרַת שְׁלָגִים וְאֵינָם קָרִים כָּל כָּךְ, אָז טוֹב יוֹתֵר לִשְׁאוֹב מִן הַבְּאֵרוֹת.
סעיף ה
לֹא יִֹשְאָבֵם [לכתחלה. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ח] עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, אֶלָּא עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל. [ולא ע"י חרש שוטה וקטן. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ח]
סעיף ו
לֹא יִתְּנֵם בִּכְלֵי שֶׁהָיָה בּוֹ דְּבַשׁ אוֹ שְׁאָר מֵי פֵּרוֹת, [וכל המשקין חוץ ממים נקרא מי פירות לענין זה . שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ט] אֶלָּא אִם הִגְעִילוֹ קֹדֶם, [ורבינו כתב שטות ליזהר כן. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ט] מִכָּל-שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְּנֵם בִּכְלִי שֶׁהָיָה בּוֹ דָּבָר חָרִיף אֲפִלּוּ לֹא הָיָה חָמֵץ, מִשּׁוּם דְּעַל יְדֵי דָּבָר חָרִיף, מְמַהֵר לְהַחְמִיץ, וַאֲפִלּוּ הַגְעָלָה לָא מַהֲנֵי לָזֶה, [לא הובא בשו"ע רבינו.] גַּם לֹא יִתְּנֵם בִכְלִי נְחֹשֶׁת, שֶׁאֵינוֹ מְצַנֵּן כְּמוֹ שְׁאָר כֵּלִים. [ורבינו כתב שלכתחלה טוב ליזהר כן. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ט]
סעיף ז
אִם רוֹאֶה שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לוֹ הַמַּיִם שֶׁלָּנוּ, מֻתָּר לְהוֹסִיף לְתוֹכָן שְׁאָר מַיִם, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא הָרֹב מִמַּיִם שֶׁלָּנוּ, [אבל לעצמו טוב להחמיר אם אפשר בקל. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף כ"ח] וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי שְׁלִישִׁים מִמַיִם שֶׁלָּנוּ. [לא הובא בשו"ע רבינו.]
וְיֵשׁ לְהַדֵּר, אִם אֶפְשָׁר, לִשְׁאֹב אֶת הַמַּיִם שֶׁמּוֹסִיפִין מִתּוֹךְ [מַֹשְאֵבָה], פְּלוֹמְפְּ אוֹ שְׁאָר בְּאֵר מְכֻסָּה, שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה עַל הַמַּיִם.
סעיף ח
כְּשֶׁאוֹפִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן, צְרִיכִין לִשְׁאוֹב בְּיוֹם חֲמִישִּׁי בָּעֶרֶב, כִּי בְּיוֹם עֶרֶב שַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
[ובשבת אסור אפילו מבאר שבחצר משום מכין משבת ליו"ט. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף ט"ו וסעיף ט"ז]
וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, אִם לֹּא שָׁאַב בְּיוֹם חֲמִישִּׁי, יִשְׁאַב בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְאַחַר מִנְחָה, אוֹ בַּשַׁבָּת עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי.
[ורבינו כתב שאם שכח ונזכר בבין השמשות ישאב ע"י גוי. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ב]
סעיף ט
אֵין לִשְׁפֹּךְ אֶת הַמַּיִם מִפְּנֵי הַמֵּת, וְלֹא מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר, שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.
וּמִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַתְּקוּפָה תִפּוֹל, יַנִּיחַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם חֲתִיכַת בַּרְזֶל קְטַנָּה וּנְקִיָה, כְּמוֹ מַחַט, וּתְהֵא תְלוּיָה בְּחוּט, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ אַחַר כָּךְ לְהַכְנִיס אֶת הַיָּד לְתוֹךְ הַמַּיִם לָקַחַת אוֹתָהּ, אֶלָּא יִמְשְׁכֶנָּה עִם הַחוּט.
[וטוב שיוציאנו מיד לאחר שנפלה התקופה. שו"ע אדה"ז סי' תנ"ה סעיף י"ז]