Slides Vaykra 2
Today we review a sicha from Likkutei Sichos, Volume 17, Parshas Vayikra. We begin a new Chumash, Sefer Vayikra, which discusses the laws of the korbanos.
The very first word, “Vayikra,” contains a small Aleph. This is unusual, as generally we do not pay attention to the size of letters in the Torah. In contrast, at the beginning of Divrei HaYamim, which starts with Adam, the Aleph is large. This introduces the concept that there are three sizes of letters in the Torah: large, medium, and small. The Torah itself is written in medium letters, indicating a balanced, middle path.
The Rebbe relates a story told by the Previous Rebbe about the Alter Rebbe bringing his grandson, the Tzemach Tzedek, to cheder at the age of three. At that time, it was customary to begin a child’s Torah education specifically with Sefer Vayikra, based on the Midrash: “Let the pure come and engage with the pure”—children are pure, and the korbanos are pure.
When the Tzemach Tzedek began learning, he immediately asked why the Aleph in “Vayikra” is small. The Alter Rebbe paused deeply before answering.
He explained that Adam HaRishon was created directly by Hashem and possessed extraordinary greatness, even greater than the angels. Adam was aware of his greatness, but this awareness led to pride, which ultimately caused his failure with the Tree of Knowledge. Therefore, his Aleph is large.
Moshe Rabbeinu, on the other hand, also knew his greatness, yet this awareness brought him to profound humility. He would constantly consider that if another person had been given his abilities and lineage, that person would have achieved even more. This is why Moshe is described as the most humble of all people, and why the Aleph in “Vayikra” is small.
The Rebbe asks: why did the Alter Rebbe introduce Adam into the explanation? The child only asked about the small Aleph. Furthermore, speaking negatively about Adam seems unnecessary.
The Rebbe explains that the Alter Rebbe was not merely answering a question but was giving the Tzemach Tzedek a lifelong directive. The large Aleph of Adam represents greatness itself, which is not negative. A person must recognize their own abilities and potential. However, the lesson is that this recognition must not lead to pride. On the contrary, the greater a person is, the more humility is required.
True humility is not only feeling unimportant, but recognizing the greatness of others and believing that they could surpass you if given your opportunities. This was the level of Moshe Rabbeinu.
The Rebbe further explains why children begin learning with korbanos. Although korbanos are physical acts, they express a deep, essential connection between a Jew and Hashem, a connection that is beyond intellect and conscious awareness. This is why even Noach, before the Torah was given, brought korbanos specifically from animals that would later be defined as “pure.”
In a person’s life, there are three stages: childhood, education, and full obligation after bar or bat mitzvah. The child represents an essential connection to Hashem that is pure and unmediated. Therefore, children begin with korbanos, which reflect this essential bond.
A korban reveals a deeper connection that can restore the relationship after a sin. Like a parent’s unconditional love for a child, it reaches beyond the revealed level of connection.
The discussion concludes with the idea that a true leader inspires not only repentance after wrongdoing but also prevents wrongdoing in the first place. As we approach the month of Nissan and prepare for Pesach, we are reminded to remove not only physical chametz but also inner arrogance, becoming humble like matzah, and thereby achieving personal redemption.
Summary
The small Aleph of “Vayikra” teaches that true greatness must be accompanied by humility. A person must recognize their abilities while remaining deeply humble, like Moshe Rabbeinu. This balance allows one to use their gifts properly and maintain a deep, essential connection with Hashem.
היום אנו לומדים סקירה על שיחה בליקוטי שיחות חלק י״ז, פרשת ויקרא. אנו מתחילים ספר חדש, ספר ויקרא, העוסק בענייני הקרבנות.
המילה הראשונה, “ויקרא”, כוללת אל״ף קטנה. זה דבר יוצא דופן, שכן בדרך כלל איננו שמים לב לגודל האותיות בתורה. לעומת זאת, בתחילת דברי הימים, המתחיל באדם, האות אל״ף היא גדולה. מכאן אנו למדים שיש שלושה סוגי אותיות בתורה: גדולות, בינוניות וקטנות. התורה נכתבת באותיות בינוניות, המרמזות על דרך האמצע.
הרבי מביא סיפור שסיפר הרבי הקודם על האדמו״ר הזקן, שהכניס את נכדו, הצמח צדק, לחדר בגיל שלוש. היה נהוג להתחיל את לימוד התורה דווקא מספר ויקרא, על פי המדרש: “יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים”.
כאשר החל הצמח צדק ללמוד, שאל מיד מדוע האל״ף במילה “ויקרא” קטנה. האדמו״ר הזקן התעמק בשאלה, ולאחר מכן השיב.
הוא הסביר שאדם הראשון נברא על ידי הקב״ה עצמו והיה בעל מעלה עצומה, אף יותר מהמלאכים. הוא הכיר במעלתו, אך הדבר הביא אותו לגאווה, וזו הובילה לחטא עץ הדעת. לכן האל״ף שלו גדולה.
לעומת זאת, משה רבינו גם ידע את מעלתו, אך הדבר הביא אותו לענווה עמוקה. הוא חשב שאילו אדם אחר היה מקבל את כוחותיו, היה מגיע לדרגה גבוהה יותר. לכן נקרא משה העניו מכל האדם, והאל״ף של “ויקרא” קטנה.
הרבי שואל מדוע הובא אדם בכלל, והרי הילד שאל רק על האל״ף הקטנה. ומבאר שהאדמו״ר הזקן לא רק ענה על השאלה, אלא נתן הוראה לחיים.
האל״ף הגדולה של אדם מסמלת גדלות, שאינה דבר שלילי. האדם צריך להכיר בכוחותיו. אך עליו להיזהר שלא יבוא לידי גאווה. ככל שהאדם גדול יותר, כך עליו להיות עניו יותר.
ענווה אמיתית אינה רק להרגיש קטן, אלא להכיר בגדולת הזולת ולחשוב שהוא היה מגיע ליותר. זו הייתה מדרגתו של משה רבינו.
עוד מבואר מדוע מתחילים ללמד ילדים בקרבנות. הקרבנות מבטאים קשר פנימי ועמוק עם הקב״ה, מעבר להבנה. לכן גם נח הקריב קרבנות מן הבהמות הטהורות.
בחיי האדם יש שלושה שלבים: קטנות, חינוך ובגרות. הילד מייצג קשר עצמי וטהור עם הקב״ה, ולכן הוא מתחיל בקרבנות.
הקרבן מגלה קשר עמוק שיכול לתקן את הקשר לאחר חטא, בדומה לאהבת הורה לילדו.
לבסוף מודגש שמנהיג אמיתי לא רק מתקן לאחר החטא, אלא גם מונע אותו מלכתחילה. לקראת חודש ניסן וההכנה לפסח, עלינו להסיר את החמץ הפנימי—הגאווה—ולהיות ענווים כמצה, וכך להגיע לגאולה אישית.