(ירמיהו טו יז): "לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני".
לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא:
רבון העולמים, מימי לא נכנסתי בבתי תיאטראות ובתי קרקסאות של אומות העולם ושחקתי עמהם ואעלוז.
מפני ידך בדד ישבתי:
נגעה בי ידו של פרעה ולא ישבתי בדד,
נגעה בי ידו של סנחריב, ולא ישבתי בדד,
וכיון שנגעה בי ידך, בדד ישבתי.
איכה ישבה בדד!
(הושע ו ז): "והמה כאדם עברו ברית" -
זה אדם הראשון.
אמר הקדוש ברוך הוא: אדם הראשון - הכנסתי אותו לגן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגירושין ובשילוחין, וקוננתי עליו איכה:
אף בניו:
:
'":
כיצד גלו?
הדא הוא דכתיב: (ישעיהו יד כג): "וטאטאתיה במטאטא השמד לא נפל עליה גורל". ר' נחמן בשם ר' אחא אמר: מהו לא נפל עליה גורל? אמר הקדוש ברוך הוא: בשעה שהפלתי קלסים על אומות העולם להגלותם לא גלו. ואתם למה גליתם? (יחזקאל כד ז): "כי דמה בתוכה היה". כל כך למה? "להעלות חמה".
ר' יודן שאל לר' אחא,
אמר לו: היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים?
אמר לו: לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם איל, ולא כדם צבי, שבדם צבי ובדם איל כתיב (ויקרא יז):"ושפך את דמו וכסהו בעפר", ברם הכא כתיב "כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו, לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר".
דבר אחר:
'":
כיון שחטאו, גלו. וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה ישבה בדד.
רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:
(הושע ה ט): "אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה, בשבטי ישראל הודעתי נאמנה".
אפרים לשמה תהיה, אימתי? ביום תוכחה, יום שהקדוש ברוך הוא עתיד להתוכח עמהם בדין.
אתה מוצא, בשעה שגלו עשרת השבטים, לא גלו יהודה ובנימין. והיו עשרת השבטים אומרים: "מפני מה הגלה אותנו והם לא הגלה? מפני שהם בני פלטין שלו, דלמא משוא פנים יש כאן ח"ו?" אין כאן משוא פנים, אלא עדיין לא חטאו. וכיון שחטאו הגלה אותם.
אמרו עשרת השבטים: "הא אלהינו הא אלהינו, הא תקיף הא תקיף, הא קשוט הא קשוט, דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין."
כיון שחטאו - גלו. וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.
רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא פתח:
(ישעיהו ג כו): "ואנו ואבלו פתחיה, ונקתה לארץ תשב":
אנינה מבפנים,
ואבילה מבחוץ.
פתחיה - חורבן ראשון וחורבן שני,
ונקתה - נקיה מדברי תורה, נקיה מדברי נבואה, נקיה מצדיקים, נקיה ממצות ומעשים טובים.
לפיכך לארץ תשב - (איכה ב י): "ישבו לארץ ידמו זקני בן ציון...".
רבי יצחק פתח:
(ירמיהו ט יח): "כי קול נהי נשמע מציון איך שודדנו, בושנו מאד כי עזבנו ארץ, כי השליכו משכנותינו".
כי קול נהי נשמע מציון - וכי יש עצים בוכים, ויש אבנים בוכות, שאתה אומר כי קול נהי נשמע מציון?! אלא, ממי שהוא משרה שכינתו בציון.
איך שודדנו? - איך הות לן מבזוזים?
בושנו מאד כי עזבנו ארץ - זו ארץ ישראל, דכתיב: (דברים יא יב): "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה".
וכי השליכו משכנותינו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
דבר אחר:
בושנו מאד כי עזבנו ארץ - אלו דברי תורה, כמאן דאמר: (איוב יא ט): "ארוכה מארץ מדה".
וכי השליכו משכנותינו - אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.
דבר אחר:
בושנו מאד כי עזבנו ארץ - זה בית המקדש, כמה דאת אמר (יחזקאל מג יד): "ומחיק הארץ ועד העזרה התחתונה".
וכי השליכו משכנותינו - חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.
כיון שחטאו גלו, כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
רבי יצחק פתח:
(ירמיהו נא נא): "בושנו כי שמענו חרפה, כסתה כלמה פנינו, כי באו זרים על מקדשי בית ה'".
את מוצא, בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א י): "ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה, אשר צויתה לא יבאו בקהל לך".
נכנסו לבית קדשי הקדשים, ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה, והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: "לא הייתם אומרים, שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים? ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין!"
הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כה ח): "יען אמור מואב ושעיר 'הנה ככל הגוים בית יהודה!'".
באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר: (צפניה ב ט): "לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל, כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה"..
כיון שחטאו גלו, כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
דבר אחר:
בושנו כי שמענו חרפה - אלו שבעה עשר בתמוז.
כסתה כלמה פנינו - אלו תשעה באב.
כי באו זרים על מקדשי בית ה' - חורבן ראשון וחורבן שני.
כיון שחטאו גלו, כיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
רבי יצחק פתח:
(ישעיהו מג כב): "ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל".
ר' יוחנן שמע לה מהדין קרייה:
(ישעיהו יז א): "משא דמשק, הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה. עזובות ערי ערוער...".
עומד בדמשק, ומזכיר ערוער? והלא אין ערוער אלא בתחום מואב?
אלא, שלש מאות וששים וחמשה בתי עבודת כוכבים היו בדמשק, וכל אחת ואחת היו עובדין אותה יום אחד, והיה להם יום אחד, והיו כולן עובדין באותו היום, וכולן עשו ישראל הגמוניא, ועבדו אותן.
דכתיב: (שופטים י ו): "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב, ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה'" - ולא עבדוהו אפילו בשותפות.
אמר ר' אבא בר כהנא: לא תהיה כהנת כפונדקית!
אמר רבי יוסי בר' חנינא: הלואי עשו אותי בני כגרזימי הזו, שהיא באה באחרונה.
אמר רבי יודן: משל לעבדו של מלך שעשה סעודה, והזמין כל בני כנסיותיו, ולא הזמין רבו. אמר המלך: הלואי השוה אותי עבדי לבני כנסיותיו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: הלואי השוו אותי בני כגרזימי הזו, שהיא באה באחרונה.
אלא, "ולא אותי קראת יעקב" - קאים טרון כל יומא ולא לעי, [=עוסק בעסקיו כל היום ואינו עייף], וצלויי קמוי את לעי [ולהתפלל לפני אתה עייף?!] קאים טרון כל יומא ולא לעי, [=עוסק בעסקיו כל היום ואינו עייף], ואמר ליה חבריה אתי וצלי [וכשאומר לו חברו בא והתפלל], והוא אמר לית אנא יכיל [אומר איני יכול]!
אצל הבעל מה כתיב: (מלכים א יח כו): "ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר: 'הבעל עננו!' ואין קול ואין עונה, ויפסחו על המזבח אשר עשה".
הווי:
ולא אותי קראת יעקב - הלואי לא הכרתיך יעקב,
למה? כי יגעת בי ישראל.
(ישעיהו מג כג): "לא הביאת לי שה עלתיך וזבחיך לא כבדתני לא העבדתיך במנחה ולא הוגעתיך בלבונה":
לא הבאת לי שה עולותיך - שני תמידין שהיו מקריבים בכל יום, שנאמר (במדבר כח): "את הכבש אחד תעשה בבקר, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים".
וזבחיך לא כבדתני - אלו קדשי קדשים.
לא העבדתיך במנחה - זה קומץ המנחה.
ולא הוגעתיך בלבונה זה קומץ הלבונה.
(ישעיהו מג כד): "לא קנית לי בכסף קנה וחלב זבחיך לא הרויתני אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונתיך":
לא קנית לי בכסף קנה - רב הונא בשם ר' יוסף אמר: קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו.
וחלב זבחיך לא הרויתני - אלו אמורי קדשים קלים,
אך העבדתני בחטאותיך הוגעתני בעונותיך - ראו מה גרמו לי עונותיכם! לשרוף את ביתי, ולחרוב את עירי, ולהגלות את בני בין אומות העולם, ולישב לי לבדי! איכה ישבה בדד!
רבי יצחק פתח:
(דברים כח מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, מרוב כל, ועבדת את אויביך..."
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה (שמות טו): "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א כב): "תבוא כל רעתם לפניך".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה (שמות טו): "שמעו עמים ירגזון".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א כא): "שמעו כי נאנחה אני".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (שמות ג): "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א כ): "ראה ה' כי צר לי מעי חמרמרו".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כג): "וקראתם בעצם היום הזה".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יט): "קראתי למאהבי".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (דברים טז): "צדק צדק תרדוף".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יח): "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (דברים טו): "פתח תפתח את ידך".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יז): "פרשה ציון בידיה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כג): "אלה מועדי ה'".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א טז): "על אלה אני בוכיה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (במדבר כ): "במסלה נעלה".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א טו): "סלה כל אבירי ה'".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כו): "ואשבור מוטות עולכם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יד): "נשקד עול פשעי בידו".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא ו): "אש תמיד תוקד על המזבח".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יג): "ממרום שלח אש בעצמותי".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (דברים א): "בכל הדרך אשר הלכתם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יב): "לא אליכם כל עוברי דרך".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כו): "ואכלתם לחמכם לשובע".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א יא): "כל עמה נאנחים מבקשים לחם".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (שמות לד): "לא יחמוד איש את ארצך".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א י): "ידו פרש צר על כל מחמדיה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא טז ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ט): "טומאתה בשוליה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא טז ל): "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ח): "חטא חטאה ירושלים".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (במדבר י): "ונזכרתם לפני ה' אלהיכם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ז): "זכרה ירושלים ימי עניה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כו): "והתהלכתי בתוככם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ו): "ויצא מן בת ציון כל הדרה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (דברים כח): "ונתנך ה' לראש".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ה): "היו צריה לראש אויביה שלו".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (שמות כג יז): "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה'".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ד): "דרכי ציון אבילות מבלי באי מועד".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (ויקרא כו ה): "ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ג): "גלתה יהודה מעוני".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (שמות יב): "ליל שמורים הוא לה'".
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א ב): "בכה תבכה בלילה".
אלו זכיתם, הייתם קוראים בתורה: (דברים א יב): "איכה אשא לבדי...?"
ועכשיו שלא זכיתם, הרי אתם קוראים: (איכה א א): "איכה ישבה בדד".
<< · איכה רבה · פתיחתא · יב · >>
רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כה כ): "מעדה בגד ביום קרה, חומץ על נתר, ושר בשירים על לב רע".
מעדה בגד ביום קרה: ר' חנינא ור' יונתן תרויהון אמרין: למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין?
לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים. היה זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן, עד שקרעו אותה.
כך, לא זזו עשרת השבטים עובדים עבודת כוכבים בשומרון, ושבט יהודה ובנימין עובדים עבודת כוכבים בירושלים, עד שגרמו לירושלים ליחרב.
דבר אחר: מעדה בגד ביום קרה - ר' חנינא בר פפא ור' סימון ר' חנינא בר פפא אמר:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהם שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה - על שם שקראו לעגל, (שמות לב): "אלה אלהיך ישראל".
דבר אחר: מעדה בגד ביום קרה - אמר רבי סימון:
יום שנזדווג נבוכדנצר לישראל, העדה מהן שני לבושין: בגדי כהונה ובגדי מלכות.
ביום קרה - כהדא הוא דכתיב: (זכריה ז): "ויהי כאשר קרא ולא שמעו".
חומץ על נתר: אמר רבי יהושע:
לאחד שהיה לו מרתף של יין:
בדק חבית ראשונה ומצאה חומץ,
שנייה ומצאה חומץ,
שלישית ומצאה חומץ.
אמר: הא, מסתיא דכולא בישא.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותר, כך היו סותרים דברי תורה.
הדא הוא דכתיב: (דברי הימים ב לו טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים".
ר' אבא בר כהנא אמר: כפרה זו שהיא מלחכת בפיה.
ושר בשירים על לב רע: אמר רבי ברכיה:
כל דזמר זימרא, לא עייל באודניה דרקדא.
כל דזמר זמר, ברא דטפשא לא שמע.
ר' חגי בשם ר' יצחק אמר:
לפי שהיו ליצני הדור ממללים בפיהם, ומרמזין בעיניהן ומורין באצבעותיהן ואומרים: (יחזקאל יב כז): "החזון אשר הוא חוזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא".
אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם, (יחזקאל יב כה): "כי בימיכם בית המרי".
מיד (דברי הימים ב לו יז): "ויעל עליהם את מלך כשדים ויהרוג בחוריהם בחרב..."
וכתיב:
כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כה יח): "מפיץ וחרב וחץ שנון, איש עונה ברעהו עד שקר":
מפיץ - על שם (דברים כח סד): "והפיצך ה' בכל העמים".
וחרב - על שם (ויקרא כו לג): "והריקותי אחריכם חרב".
וחץ שנון - על שם (יחזקאל ה טז): "בשלחי את חצי הרעב".
הכל למי? לאיש עונה ברעהו עד שקר, אלו ישראל שהשיבו ואמרו: (שמות לב ח): "אלה אלהיך ישראל".
(משלי כה יט): "שן רועה ורגל מועדת, מבטח בוגד ביום צרה":
אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, כשבאת לרעות אותנו, השן אכלה ומדקה אחרים. ולמה שן רועה אוכלת אותנו, ורגל רופסת אותנו?
מפני בטחונה של עבודת כוכבים, על שבגדנו בצורנו.
(משלי כה כ): "מעדה בגד ביום קרה":
(זכריה ז יג): "ויהי כאשר קרא ולא שמעו".
דבר אחר:
שן רועה ורגל מועדת - שן מערערה ורגל ממטמטה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי לישראל בגדו בעבודת כוכבים ובטחו בי, והן לא עשו כן, אלא בגדו בי ובטחו בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב:(ירמיהו ב כז): "אומרים לעץ 'אבי אתה'".
כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם: איכה.
רבי חנינא בר פפא פתח:
(משלי כט ט): "איש חכם נשפט את איש אויל, ורגז ושחק ואין נחת".
אמר רבי סימון: כל מי שהוא דן את טיפש, הוא עצמו נידון. הדא הוא דכתיב:
חכם נשפט - "שופט" אין כתיב, אלא "נשפט".
דבר אחר:
איש חכם נשפט - זה הקדוש ברוך הוא, (איוב ט): "חכם לבב ואמיץ כח"
את איש אויל - אלו ישראל, שנאמר (ירמיהו ד): "כי אויל עמי".
ורגז ושחק - רגזתי ואין נחת, שחקתי ואין נחת:
רגזתי עליכם בימי פקח בן רמליהו, שנאמר (דברי הימים ב כח ו): "ויהרג פקח בן רמליהו..."
שחקתי עליכם בימי אמציהו, שנאמר (דברי הימים ב כה יא): "ואמציהו התחזק וינהג את עמו, וילך גיא המלח" (::מהו גיא המלח? תחת כפי המלח, תחת כפויי מלחמה). (דברי הימים ב כה יב): "ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכולם נבקעו".
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: לא גזרתי מיתה לבני נח, אלא בחרב, ואלו ויביאום לראש הסלע וישליכום וכולם נבקעו!
ואין נחת - באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: מה אלו עושין כאן? יגלו!
כיון שחטאו, גלו, וכיון שגלו, התחיל ירמיה מקונן עליהם, איכה.
רבי חנינא בר פפא פתח:
.
אמר ר' שמעון בן לקיש: כתיב:
"
לא הוה צריך קריא לומר אלא ויבואו, ואת אמרת ויבא, אולי כביכול הוא עצמו.
הדא הוא דכתיב: ויבא אל הגוים, ומה היו אומרים: אם עם ה' אלה, למה מארצו יצאו.
דבר אחר:
יוסר - זה ירמיה.
לץ - זה דורו שהיו ליצנים.
לוקח לו קלון- שהיו מקללים אותו,
דכתיב: (ירמיהו טו י): "לא נשיתי ולא נשו בי, כלה מקללוני".
ומוכיח לרשע מומו - שהיה מוכיח לישראל ואומר להם איכה.
<< · איכה רבה · פתיחתא · טז · >>
רבי אבהו פתח:
(ירמיהו ד יח): "דרכך ומעלליך עשו אלה לך, זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך"
אימתי שבחו של מלך להזקק ללגיונותיו: במדבר או בישוב, לא בישוב?
במדבר כתיב: (שמות טז ד): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים",
והכא כתיב: (איכה ד ד): "עוללים שאלו לחם, פרש אין להם".
במדבר כתיב: (תהלים עח כ): "הן הכה צור ויזובו מים",
והכא כתיב: (איכה ד ד): "דבק לשון יונק אל חכו בצמא".
במדבר כתיב: (תהלים קה לט): "פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה",
והכא כתיב: (איכה ד ח): "חשך משחור תארם, לא נכרו בחוצות, צפד עורם על עצמם",
ומי עשה לך - דרכך ומעלליך, אורחתיך בישאתא ועובדיך מרידתא.
זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך - זו סנהדרי גדולה, שהן קרויין לבן של ישראל,
דכתיב: (שופטים ה ט): "לבי לחוקקי ישראל",
וכיון שהן מכעיסין אותי, לית לבי לחוקקי ישראל,
כי נגע עד לבך - זה בית המקדש כמו דאת אמר:
(דברי הימים ב ז טז): "והיו עיני ולבי שם כל הימים"
לבן של ישראל,
מן הדין קרייא: (תהלים עג כו): "צור לבבי וחלקי אלהים לעולם".
<< · איכה רבה · פתיחתא · יז · >>
רבי אבהו פתח:
(תהלים סט יג): "ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר" -
אלו עכו"ם, שהן יושבין בבתי תרטיאות ובבתי קרקסיאות.
ונגינות שותי שכר -
מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרין, הן יושבין ומשיחין בי, ומלעיגים בי.
ואומרין:
בגין דלא נצרוך לחרובא כיהודאי.
והן אומרין אלו לאלו:
כמה שנים את בעי מחי?
והן אומרים:
כחלוקא דיהודאי דשבתא.
ומכניסין את הגמל לטרטיאות שלהם, והחלוקים שלו עליו. והן אומרים אלו לאלו:
על מה זה מתאבל?
והן אומרים:
היהודים הללו שומרי שביעית הן, ואין להם ירק, ואכלו החוחים של זה והוא מתאבל עליהם.
ומכניסים את המתים לתיטרון שלהם, וראשו מגולח. והן אומרים אלו לאלו:
על מה ראשו של זה מגולח?
והוא אומר:
היהודים הללו שומרי שבתות הן, וכל מה שהן יגעין כל ימי השבת אוכלין בשבת,
ואין להם עצים לבשל בהן, והן שוברין מטותיהן ומבשלין בהן,
והם ישנים בארץ ומתעפרים בעפר, וסכין בשמן, לפיכך השמן ביוקר.
דבר אחר:
ישיחו בי יושבי שער - אלו ישראל, שהן יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
ונגינות שותי שכר - מאחר שהן יושבין ואוכלין ושותין ומשתכרים בסעודת תשעה באב, יושבין וקוראין קינין ונהי ואיכה. איכה רבה פתיחתא יח איכה רבה פתיחתא יט איכה רבה פתיחתא כ איכה רבה פתיחתא כאאיכה רבה פתיחתא כבאיכה רבה פתיחתא כג
רבי יוחנן פתח:
(ישעיהו כב א): "משא גיא חיזיון" - גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה. דאמר ר׳ יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו, ירושלמי הוה.
גיא חזיון, שהשליכו דברי חוזים לארץ.
"מה לך איפוא כי עלית כלך לגגות" - ולאיגרא סלקין לון, אמר רבי לוי אלו גסי הרוח.
(ישעיהו כב ב): "תשואות מלאה" - אמר רבי אלעזר בן יעקב הלשון הזה משמש שלושה לשונות: צרות, מרגשות, אפילה.
צרות, שנאמר (איוב לט ז): "תשואות נוגש לא ישמע".
מרגשות, שנאמר "תשואות מלאה".
אפילה, שנאמר (איוב ל ג): "אמש שואה ומשאה".
"עיר הומיה" - קרתא דמערבבתא.
"קריה עליזה"- קרתא חדיתא.
"חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה" -ומה הן? (דברים לג כד): "מזי רעב ולחומי רשף".
(ישעיהו כב ג): "כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו" - שהיו מתירין גידי קשתותם ואוסרין בהן.
".
(ישעיהו כב ד): "על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני" -
אמר ריש לקיש בשלושה מקומות בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא ולא הניחן ואלו הן: בדור המבול, ובים, ובחורבן בית המקדש.
", יום מעורבב, יום דביזה, יום דבכיה.
"בגיא חזיון" - גיא שכל החוזים מתנבאים עליה.
"מקרקר קיר ושוע אל ההר" - שהיו מקרקרים קירות בתיהם ועושין אותם מגינים ומעמידים אותן על שועיהם.
(ישעיה כב ו): "ועילם נשא אשפה" - רב אמר הדא קיבוץ דגירי.
"ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן" - שהיו מקרקרים קירות בתיהן ועושים אותם מגינים.
"ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב" - רבאמר כמלא עומקה של מי ים.
"והפרשים שות שתו השערה" משתיי אזלין ומשתיי אתיין ומתחמאין סגין.
: