006 - BEHAR - LEVITICUS 25:39-46 - בהר כה:לט-מו - ששי - רביעי כשהן מחוברין 4

 לט וְכִֽי־יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר־לָ֑ךְ לֹֽא־תַעֲבֹ֥ד בּ֖וֹ עֲבֹ֥דַת עָֽבֶד׃

(לט) עבדת עבד - עבודה של גנאי, שיהא ניכר בה כעבד. שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ, ולא ינעול לו מנעליו:

[ספר המצוות מל"ת רנ"ז] [רש"י שמות כא, ב]

מ כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב יִֽהְיֶ֣ה עִמָּ֑ךְ עַד־שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַֽעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ׃

(מ) כשכיר כתושב - עבודת קרקע ומלאכת אומנות כשאר שכירים התנהג בו:

עד שנת היובל - אם פגע בו יובל לפני שש שנים, היובל מוציאו:

[ספר המצוות מל"ת רנ"ז]

מא וְיָצָא֙ מֵֽעִמָּ֔ךְ ה֖וּא וּבָנָ֣יו עִמּ֑וֹ וְשָׁב֙ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ וְאֶל־אֲחֻזַּ֥ת אֲבֹתָ֖יו יָשֽׁוּב׃

(מא) הוא ובניו עמו - אמר רבי שמעון: "אם הוא נמכר, בניו מי מכרן?" אלא מכאן שרבו חייב במזונות בניו:

ואל אחזת אבותיו - אל כבוד אבותיו, ואין לזלזלו בכך:

אחזת - חזקת:

מב כִּֽי־עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לֹ֥א יִמָּֽכְר֖וּ מִמְכֶּ֥רֶת עָֽבֶד׃

(מב) כי עבדי הם - שטרי קודם:

לא ימכרו ממכרת עבד - בהכרזה, "כאן יש עבד למכור". ולא יעמידנו על אבן הלקח:

[ספר המצוות מל"ת רנ"ח] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת רמג]

מג לֹֽא־תִרְדֶּ֥ה ב֖וֹ בְּפָ֑רֶךְ וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱלֹהֶֽיךָ׃

(מג) לא תרדה בו בפרך - מלאכה שלא לצורך, כדי לענותו. אל תאמר לו "החם לי את הכוס הזה", והוא אינו צריך, "עדור תחת הגפן עד שאבוא". שמא תאמר אין מכיר בדבר אם לצורך אם לאו, ואומר אני לו שהוא לצורך? הרי הדבר הזה מסור ללב. לכך נאמר "ויראת":

מד וְעַבְדְּךָ֥ וַאֲמָֽתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיוּ־לָ֑ךְ מֵאֵ֣ת הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵהֶ֥ם תִּקְנ֖וּ עֶ֥בֶד וְאָמָֽה׃

(מד) ועבדך ואמתך אשר יהיו לך - אם תאמר אם כן במה אשתמש? בעבדי, איני מושל. באומות, איני נוחל. שהרי הזהרתני (דברים כ, טז) "לא תחייה כל נשמה". אלא מי ישמשני?:

מאת הגוים - הם יהיו לך לעבדים:

אשר סביבתיכם - ולא שבתוך גבול ארצכם, שהרי בהם אמרתי, "לא תחיה כל נשמה":

מה וְ֠גַם מִבְּנֵ֨י הַתּֽוֹשָׁבִ֜ים הַגָּרִ֤ים עִמָּכֶם֙ מֵהֶ֣ם תִּקְנ֔וּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמָּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹלִ֖ידוּ בְּאַרְצְכֶ֑ם וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַֽאֲחֻזָּֽה׃

(מה) וגם מבני התושבים - שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם, הבן הולך אחר האב, ואינו בכלל "לא תחיה", אלא אתה מותר לקנותו כעבד:

מהם תקנו - אותם תקנו:

מו וְהִתְנַֽחַלְתֶּ֨ם אֹתָ֜ם לִבְנֵיכֶ֤ם אַֽחֲרֵיכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֲחֻזָּ֔ה לְעֹלָ֖ם בָּהֶ֣ם תַּֽעֲבֹ֑דוּ וּבְאַ֨חֵיכֶ֤ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לֹֽא־תִרְדֶּ֥ה ב֖וֹ בְּפָֽרֶךְ׃ {ס}

(מו) והתנחלתם אתם לבניכם - החזיקו בהם לנחלה לצורך בניכם אחריכם. ולא יתכן לפרש הנחילום לבניכם, שאם כן היה לו לכתוב "והנחלתם אותם לבניכם". "והתנחלתם" כמו "והתחזקתם":

איש באחיו - להביא נשיא בעמיו, ומלך במשרתיו, שלא לרדות בפרך:

[רש"י שמות כא, ב] [סוטה ג, א]