Enjoying this page?

6 - Shishi - Shemos/Exodus - Beshalach 16:11-36

ספר שמות - פרשת בשלח - טז:יא-לו - ששי

יא וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

יב שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮[1] בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

יג וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃

(יג) הַשְּׂלָו – מִין עוֹף, וְשָׁמֵן מְאֹד (יומא ע"ה ע"ב).
הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל – הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר: "וּבְרֶדֶת הַטַּל" וְגוֹמֵר (במדבר יא, ט)? הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא (יומא שם).

יד וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְגוֹמֵר – כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הַמָּן לִקְרַאת הַחַמָּה, כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה (ראו פרה פ"ט מ"א); אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחֶהָ בַּחַמָּה, הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בָּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ בָּאֲוִיר; וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטַּל, נִתְגַּלָּה הַמָּן וְרָאוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר [דַּק], דָּבָר דַּק.
מְחֻסְפָּס – מְגֻלֶּה; וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר, מְחֻסְפָּס – לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוֹסְקָמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (מעילה פ"ו מ"א): כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטַּל, רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטַּל. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "מְקֻלַּף", לְשׁוֹן "מַחְשׂוֹף הַלָּבָן" (בראשית ל, לז).
כַּכְּפֹר – כְּפוֹר, ייליד"א[2] בְּלַעַ"ז , "דַּעְדַּק כְּגִיר", "כְּאַבְנֵי גִּיר" (ישעיהו כז, ט), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם: "הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ"‏. "דַּעְדַּק כְּגִיר‏ כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא" – דַּק הָיָה כְּגִיר, וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ. וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: "דַּק כַּכְּפֹר" – שָׁטוּחַ קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְלִיד דַּק, טינב"ש[3] בְּלַעַ"ז , שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְּמַעְלָה. וּ"כְגִיר" שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לָשׁוֹן הָעִבְרִית, וְאֵין לוֹ תֵּבָה בַּפָּסוּק[4].

טו וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאׇכְלָֽה׃

(טו) מָן הוּא – הֲכָנַת מָזוֹן הוּא, כְּמוֹ: "וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ" (דניאל א, ה).
כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא – שֶׁיִּקְרָאוּהוּ בִּשְׁמוֹ.

טז זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אׇכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאׇהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃

(טז) עֹמֶר – שֵׁם מִדָּה.
מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם – כְּפִי מִנְיַן נְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאִישׁ בְּאָהֳלוֹ, תִּקְחוּ עֹמֶר לְכָל גֻּלְגֹּלֶת.

יז וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃

(יז) הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט – יֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ הַרְבֵּה, וְיֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ מְעַט; וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם – מָדְדוּ בָּעֹמֶר, אִישׁ אִישׁ מַה שֶּׁלָּקְטוּ, וּמָצְאוּ שֶׁהַמַּרְבֶּה לִלְקֹט – לֹא הֶעֱדִיף עַל עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, וְהַמַּמְעִיט לִלְקֹט לֹא מָצָא חָסֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת. וְזֶהוּ נֵס גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ.

יח וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אׇכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃

יט וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃

כ וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃

(כ) וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים – דָּתָן וַאֲבִירָם (שמ"ר כה, י).
וַיָּרֻם תּוֹלָעִים – לְשׁוֹן רִמָּה.
וַיִּבְאַשׁ – הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ, וּלְבַסּוֹף הִתְלִיעַ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ" (שמות טז, כד). וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים[5].

כא וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אׇכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס[6]׃

(כא) וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס – הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה נַעֲשֶׂה נְחָלִים, וְשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צָדִין מֵהֶם וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם מָן וְיוֹדְעִין מַה שִּׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל "נָמָס" – "פָּשַׁר" (אונקלוס), לְשׁוֹן "פּוֹשְׁרִים" (נדה נ"ו ע"א). עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם וּמַפְשִׁיר, דישטימפרי"ר[7] בְּלַעַז, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין ס"ז ע"ב).

כב וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

(כב) לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם, מָצְאוּ כִּפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לְאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (מכילתא על פסוק ה).
וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה – שְׁאָלוּהוּ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת, שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק ה), עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת זֹאת. אָמַר לָהֶם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (פסוק כג), שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם. וּלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר לוֹ: "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם" (להלן פסוק כח), וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל.

כג וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה[8] שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

(כג) אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ – מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, אֱפוּ הַיּוֹם הַכֹּל לִשְׁנֵי יָמִים, וּמַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים לְבַשֵּׁל מִמֶּנּוּ בְּמַיִם – בַּשְּׁלוּ הַיּוֹם. לְשׁוֹן אֲפִיָּה נוֹפֵל בְּלֶחֶם, וּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל בְּתַבְשִׁיל.
לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.

כד וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ[9]׃

כה וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהֹוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם וְגוֹמֵר – שַׁחֲרִית, שֶׁהָיוּ רְגִילִים לָצֵאת וְלִלְקֹט, בָּאוּ לִשְׁאֹל אִם נֵצֵא אִם לָאו. אָמַר לָהֶם: אֵת שֶׁבְּיֶדְכֶם אִכְלוּ. לָעֶרֶב חָזְרוּ לְפָנָיו וּשְׁאָלוּהוּ: מַהוּ לָצֵאת? אָמַר לָהֶם: שַׁבָּת הַיּוֹם. רָאָה אוֹתָם דּוֹאֲגִים, שֶׁמָּא פְּסַק הַמָּן וְלֹא יֵרֵד עוֹד? אָמַר לָהֶם: הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הַיּוֹם? הַיּוֹם לֹא תִּמְצָאוּהוּ, אֲבָל מָחָר תִּמְצָאוּהוּ (מכילתא כאן).

כו שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

(כו) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת – שַׁבָּת הוּא. לֹא יִהְיֶה בּוֹ – הַמָּן. וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְרַבּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיָמִים טוֹבִים (מכילתא כאן).

כז וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט[10] וְלֹ֖א מָצָֽאוּ[11]׃

כח וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם[12] לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי[13]׃

(כח) עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם‏ – מְשַׁל הֶדְיוֹט הוּא: בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא; עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים, מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין (ב"ק צ"ב ע"א).

כט רְא֗וּ כִּֽי־יְהֹוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם[14] שְׁב֣וּ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו[15] אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ[16] בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי[17]׃

(כט) רְאוּ – בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת; שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמָיִם.
שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו – מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים אַרְבַּע אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם [שָׁלוֹשׁ לְגוּפוֹ, וְאַחַת לְפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם] (עירובין מ"ח ע"א).
אַל יֵצֵא וְגוֹמֵר – אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (עירובין נ"א ע"א). וְלֹא בִּמְפֹרָשׁ, שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (ראו סוטה ל' ע"ב); וְעִקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הָמָן נֶאֱמַר.

ל וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

לא וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל[18] אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃

(לא) וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן – עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ אליינדר"א[19], וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל, וְאֵינוֹ לָבָן. וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד; אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל כְּזֶרַע גַּד הָיָה, וְהוּא לָבָן.
כְּצַפִּיחִת – בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אַסְקֵרִיטוֹן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (חלה פ"א מ"ד), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוֹס.

לב וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

(לב) לְמִשְׁמֶרֶת – לִגְנִיזָה.
לְדֹרֹתֵיכֶם – בִּימֵי יִרְמְיָהוּ, כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם: לָמָּה אֵין אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים: נַנִּיחַ מְלָאַכְתֵּנוּ וְנַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס? הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן; אָמַר לָהֶם: "אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב, לא); "שִׁמְעוּ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "רְאוּ": בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם! הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לְמָקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו (מכילתא כאן).

לג וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

(לג) צִנְצֶנֶת – צְלוֹחִית שֶׁל חֶרֶס, כְּתַרְגּוּמוֹ (אונקלוס).
וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה' – לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְלֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה עַד שֶׁנִּבְנָה אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּפָרָשַׁת הַמָּן.

לד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃

לה וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

(לה) אַרְבָּעִים שָׁנָה – וַהֲלֹא חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּיר יָרַד לָהֶם הַמָּן תְּחִלָּה, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן פָּסַק, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" (יהושע ה, יב)! אֶלָּא מַגִּיד שֶׁהָעֻגוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם‏, טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן (קידושין ל"ח ע"א).
אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת – לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן [שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת וְטוֹבָה, שֶׁנֹּאמַר: "אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן" (דברים ג, כה). וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת – "יָתֵיבְתָּא", רוֹצֶה לוֹמַר מְיֻשֶּׁבֶת].
אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן – בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל, קֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר, פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֶד, וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בּוֹ בַּיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עֶשֶׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח" (יהושע ה, יא) (קידושין ל"ח ע"א).

לו וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃

(לו) עֲשִׂרִית הָאֵיפָה – הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין, וְהַסְּאָה שִׁשָּׁה קַבִּין, וְהַקַּב אַרְבָּעָה לֻגִּין, וְהַלֹּג שֵׁשׁ בֵּיצִים, נִמְצָא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה אַרְבָעִים וְשָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה. וְהוּא שִׁעוּר לְחַלָּה וְלִמְנָחוֹת.

  1. 1 [רש"י בראשית לז, כז]
  2. 2 [jelede = (שכבה) קפואה]
  3. 3 [tenves = דק‏]
  4. 4 [ביאור - לקו"ש חלק כ"ג שיחה ג לפרשת שלח עמוד 108 עס זיינען פאראן דיעות 46 אז די סיפורים וועגן דעם שליו (אין פ' בשלח און פ' בהעלותך) זיינען ניט קיין צוויי באזונדערע מאורעות, נאר היינו הך. הערה 46 הובאו ונסמנו בתו"ש בשלח טז אות פג. לקו"ש חלק כ"ג שיחה ג לפרשת שלח עמוד 112 מדי יום ביומו איז געגאנגען דער מן מן השמים און (לשיטת רש"י 70) אויך שליו - און אעפ"כ, בעת אז "התאוו תאווה" (זיי האבן געוואלט האבן מערער בשר 71) הערה 70 ערכין שם ריש ע"ב (וכן מוכח מסתימת רש"י בפ' בשלח, שלא פירש שהשליו הי' רק לזמן קצר). וכ"ה ברמב"ן בשלח טז, יב. ועוד. הערה 71 כפירש"י ערכין שם. ועוד. [עיי"ש בתוס', הוספת המעתיק]
  5. 5 [ביאור - דברים כב וּבְתַבְעֵרָה֙ [במדבר פרק יא, א-ג] וּבְמַסָּ֔ה [שמות פרק יז, א-ז] 1) וּבְקִבְרֹ֖ת הַֽתַּאֲוָ֑ה [במדבר פרק יא ד-לד] מַקְצִפִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם אֶת־יְהוָֽה׃ 1)[בבנין יהושע לאבות דר"נ מובא שמסה הוא בלקיטת המן, [שמות טז, יט-כ] עי' לקו"ש חלק כג שיחה ג' לפרשת בשלח, עמוד 104 הערה 18, והערה 26]
  6. 6 [ברכות כז, א]
  7. 7 [destemprer = למתן, להפשיר]
  8. 8 [רש"י שמות טז, כב]
  9. 9 [רש"י שמות טז, כ]
  10. 10 [שבת קיח, ב]
  11. 11 [ביאור -  ומפשטות המשך הכתובים משמע שרק אח"כ בפסוק כט חדש להם "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", וזה שהוכיחם  בפסוק כח "עד מתי מאנתם" הוא לא שעברו איסור אלא על  העדר אמונתם, א"כ קשה הרי מצווים ועמדים הם ממרה? וא"כ איך יצאו ללקוט עם הכלים  הרי עברו ביציאה זו על איסור הוצאה? (צריך לברר מה הפלא בדבר? שהרי מצאנו לפני"ז שדתן ואבירם הותירו מהמן, א"כ אפשר לומר שהיו ג"כ "מן העם" (אינו מפורש שזה דתן ואבירם)  שיצאו ללקוט?) וע"ז מתרץ אדמור בלקו"ש חלק לא שיחה ג' לפרשת בשלח עמוד 88, שע"ד הפשט במרה לא נצטוו לשמור שבת, כ"א כדיוק הלשון "שיתעסקו" והיינו לימוד עד"ז, אבל לא נצטוו לשמור שבת. ואח"כ במן נצטוו ציווים מיוחדים המפורשים בספוק השייכים ללקיטת המן, ובתחילה אסר להם האפייה ובישול, ולאחרי שיצאו ללקוט פסוק כז, הוכיחם על העדר אמונתם, ואז אסר להם, גם ההוצאה אבל שאר איסורי שבת בשלימותם נצטוו בשעת מ"ת. (ובזה מבואר היטב לשון הכתוב בפסק ל' וישבתו העם ביום השביעי" שהכוונה הוא מעת הציווי שנצטוו, שבתו, ובזה שיצאו ללקוט הי' רק העדר אמונה אבל לא עברו על איסור שבת. (ואין צריך לדחוק כבמפרשים שכוונת הכתוב הוא שבת הבא) וזהו ע"ד פשש"מ כי בגמרא מפורש "אלמלי שמרו שבת ראשונה"]
  12. 12 [רש"י שמות טז, כב]
  13. 13 [ב"ק צ"ב ע"א]
  14. 14 [רש"י שמות טז, ה]
  15. 15 [עירובין מ"ח ע"א
  16. 16 [עירובין נ"א ע"א] [ספר המצוות מל"ת י]
  17. 17 [ספר המצוות מל"ת שכא]
  18. 18 [רש"י בראשית מה, ב]
  19. 19 [aliendre = כוסבר]