משנה[1]
נשים במועד: מענות אבל לא מטפחות.
ר' ישמעאל אומר: הסמוכות למטה מטפחות.
בראשי חדשים בחנוכה ובפורים: מענות ומטפחות.
בזה וזה לא מקוננות.
נקבר המת - לא מענות ולא מטפחות.
איזהו עינוי - שכולן עונות כאחת.
קינה - שאחת מדברת וכולן עונות אחריה.
שנא' (ירמיהו ט): ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה.
אבל לעתיד לבא הוא אומר (ישעיהו כה): בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו':
גמרא
מאי אמרן?
אמר רב: ויי לאזלא,
ויי לחבילא.
לחבילא - חבלא:
אמר רבא: נשי דשכנציב[2] אמרן הכי: ויי לאזלא[3] ויי לחבילא[4].
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: גוד[5] גרמא[6] מככא[7],
גוד גרמא מככא - נפלו הלחיים:
ונמטי מיא לאנטיכי[8].
נמטו מיא לאמטיכי - כלומר הדרי מיא למפרע כלפי למעלה:
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: עטוף
עטוף - חושך:
וכסו[9] טורי, דבר רמי ובר רברבי הוא[10].
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: שייול[11] אצטלא דמלתא
שייול איצטלא דמלתא - כלומר יפה מיתה כמלבוש של מילת:
לבר חורין דשלימו זוודיה.
דשלימו זוודיה - שכלו לו מזונותיו שהוא עני:
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: רהיט[12], ונפיל אמעברא ויזופתא יזיף.
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: אחנא[13] תגרי, אזבזגי מיבדקו.
אזבזגי- קיניה:
ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: מותא כי מותא[14]
מותא - כל אדם מת:
ומרעין חיבוליא.
(מרעא חבילא) - מרעין חיבולייא. האיסורין הן בבית[14]:
תניא היה ר"מ אומר (קהלת ז): טוב ללכת אל בית אבל וגו' עד והחי יתן אל לבו.
דברים של מיתה[15].
דיספד - יספדוניה,
דיקבר - יקברוניה,
דיטען - יטענוניה,
דידל - ידלוניה[16].
דידל ידלוניה - כלומר מגביהין בהספד למי שמגביה קולו להספד אחרים:
ואיכא דאמרי: דלא ידל - ידלוניה[17].
דכתיב (משלי כה): כי טוב אמר לך עלה הנה וגו'[18].
ת"ר: כשמתו בניו של רבי ישמעאל: נכנסו ד' זקנים לנחמו. ר' טרפון, ור' יוסי הגלילי, ור' אלעזר בן עזריה, ור"ע.
אמר להם ר' טרפון: דעו שחכם גדול הוא, ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו.
אמר ר"ע: ואני אחרון.
פתח רבי ישמעאל ואמר: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו.
הטריח רבותיו.
הטריח רבותיו - שבאין לנחמו:
פעם ראשונה, ושניה.
נענה ר"ט ואמר (ויקרא י): ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה.
והלא דברים ק"ו ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב (ויקרא ט): ויקריבו בני אהרן את הדם אליו - כך.
בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
נענה ר' יוסי הגלילי ואמר: (מלכים א יד) וספדו לו כל ישראל וקברו אותו[19].
והלא דברים ק"ו ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב.
דכתיב ביה (מלכים א יד): יען נמצא בו דבר טוב - כך.
בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
מאי דבר טוב?
ר' זירא ור' חיננא בר פפא.
חד אמר: שביטל משמרתו ועלה לרגל[20].
משמרתו - שהושיב ירבעם שלא לעלות לרגל:
וחד אמר: שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל[21].
נענה ר' אלעזר בן עזריה ואמר: (ירמיהו לד) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים [אשר היו לפניך, כן] ישרפו לך[22].
והלא דברים ק"ו. ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט - כך.
בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
נענה ר"ע ואמר (זכריה יב): ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון [בבקעת מגידו].
ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר.
בעידנא ההוא[23] יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו.
והלא דברים ק"ו. ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב.
דכתיב (מלכים א כב): והמלך היה מעמד במרכבה
מעמד במרכבה. שלא יכשלו
נכח ארם - כך.
בניו של ר' ישמעאל על אחת כמה וכמה.
א"ל רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה בצדקיהו: בשלום תמות. וכתיב (ירמיהו לט): ואת עיני צדקיהו עור?
א"ל: הכי א"ר יוחנן: שמת נבוכדנאצר בימיו.
ואמר רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה ביאשיהו (מלכים ב כ): לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום.
וכתיב (דברי הימים ב לה): ויורו היורים למלך יאשיהו.
ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה?
א"ל: הכי א"ר יוחנן: שלא חרב בית המקדש בימיו.
א"ר יוחנן: אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל.
שנאמר (איוב ג): אחרי כן פתח איוב את פיהו, והדר: ויען אליפז התימני.
א"ר אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש?
שנאמר (איוב כט): אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם.
ינחם - אחריני משמע?
ינחם אחרים משמע - שמנחמין יושבין בראש:
אמר רב נחמן בר יצחק: ינחם כתיב.
מר זוטרא אמר: מהכא (עמוס ו): וסר מרזח סרוחים -
סרוחים - לשון רבים:
מרזח נעשה שר לסרוחים.
אמר ר' חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש.
שנאמר (ישעיהו סא): כחתן יכהן פאר.
מה כהן בראש אף חתן בראש.
וכהן גופיה מנלן?
דתנא דבי ר' ישמעאל (ויקרא כא): וקדשתו לכל דבר שבקדושה.
לפתוח ראשון,
לפתוח בראש - לקרות בס"ת:
ולברך ראשון,
ולברך - ברכת המזון:
וליטול מנה יפה ראשון.
א"ר חנינא: קשה יציאת נשמה מן הגוף