ב"ה, ד' אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה שמואל יוסף שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מלפני חג הפסח שארך דרך הילוכו, בו כותב אודות תוצאות פעולותיו וכו'.
ולפלא השקו"ט בזה, לאחרי הודעת רבותינו נשיאינו הק' חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם, ואף שמובן שהתוצאות יכולות להיות גוטע, נאך בעסערע, און גאר גוטע, בכל אופן הרי אין מקום לאכזבה ונפילת רוח אפילו אם הן ניט מער ווי גוטע און ניט נאך בעסערע, ופשיטא שאין מקום לשקו"ט לעסוק בפעולות או ח"ו להפסיק.
בשאלתו באם יכביד על פב"פ בעניני מצות, או שאפשר שעי"ז וועט ער זיך גאר אפשרעקען, ובפרט שהמדובר בהנוגע לא לכשרות אלא להוספה על סתם כשר.
מובן שאין לקבוע בזה מסמרות, כי תלוי הדבר בתכונת נפש האיש הנדרש על זה.
וקצת לימוד בזה מפסק הדין באיזה ענינים אומרים מוטב שיהי' שוגגים ובאיזה לא, ומקצה השני הוכיח תוכיח גו' אפילו מאה פעמים ועד לכדי נזיפה וכו' כהוראות רז"ל הידועות.
כבקשתו אזכירו וכן את מר חיים מנוש שליט"א, על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך להם בכלל ולהכנה לחג השבועות ולקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.
ובפרט שהרי נמצאים אנו בימי הספירה, שמיום ליום מתוסף אור, שלכן נוסח הספירה, היום שני ימים ולא יום שני שלכאורה כהאחרון צריך להאמר, משום שאור הנמשך ביום ראשון לא נסתלק אלא שישנו גם ביום השני, ויום שני מוסיף עליו וכן עד לגמר הספירה הולך ומתוסף אור, עד כי נשמע ושומעים הקול יוצא מד' רוחות מעלה ומטה, אנכי ד' אלקיך גו'.
בברכה לבשו"ט.