ב"ה, ח' מנ"א, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מוה"ר רפאל נחמן שי' הכהן
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מעש"ק חזון, בו מבאר שתיקתו הארוכה, כי אין ע"ד מה לכתוב, הנה מובן הצער ממצב כזה, אשר, אף שלצערי הגדול כן הוא הנהגת רוב אנ"ש בארה"ק ת"ו, הנה אין זה משנה כלל את הענין, אשר בו בזמן שבכל שעה יש ובנקל לפ"ע לפעול בכלל, ובפרט באה"ק ת"ו עתה, בהפצת המעינות חוצה, נוסף על החזקת היהדות בכלל, הנה עשיריות ואולי עוד יותר מאנ"ש ומהם גם תמימים שזכו שרבותינו הק' השקיעו בהם כוחות ע"מ שיהיו נרות להאיר, יושבים בחבוק ידים, ו"מחכים" להתעוררות מבחוץ, וכשבאה ההתעוררות היא ע"ד המובא בלקו"ת דיולדת נקבה, וברובא דרובא גם הולדה זו אינה, וכמ"ש נשיאים ורוח וגשם אין, ובודאי הגמור אשר גם בעיני בשר רואים שמאות מתלמידי הישיבות ובני ישראל בכלל צמאים ומשתוקקים שיראו להם את האמת, כי כבר נוכחו גם הם לדעת, אשר הצד האחר או בלשון המורגל הסטרא אחרא וכל עניני', אין לה מציאות ואין לה קיום.
וע"פ הנ"ל הרי מובן אשר אין זה רק חסרון ריוח וענין פרטי של תמים פלוני או של פרט מאנ"ש פלוני, אלא הדברים אמורים גם בהנוגע לכחות נשיאנו ראש ומוחין של כל הדור, שאין מנצלים אותם, וע"ד שנאמר מלך אסור ברהטים, מאן מלכי רבנן, וכבר נלאתי לכפול עוד פעם ועוד פעם - כיון שכנראה מכתבי רק פועלים נמיכות רוח לשעה פחות או יותר קלה, ואח"כ חוזרים הדברים לקדמותם וכמ"ש כי עם קשה עורף הוא, ויה"ר שכאו"א מאתנו ינצל קשה הערף בסטרא דקדושה דוקא, ויקויים בנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת.
בברכה לבריאות ולבשו"ט.
נ.ב.
מובן ופשוט שכל הנ"ל מכוון לא רק אליו, אלא [ל]רובא דרובא מאנ"ש, וכאמור לעיל, וברשותו לפרסם באופן המתאים - ובלבד שגם הסיום לא יעלים, כי ע"פ החזקה דעד עתה, יש חשש לאמר שגם בנוגע לדברים אלו תהי' הפעולה ע"ד הנ"ל - היינו העדר הפעולה...