ב"ה, א' ניסן, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר שלמה חיים שי'[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ד אדר שני וכן הקודם לו. ונהניתי ממה שכותב אודות התועדות דיו"ד שבט, ושכפי הנראה ממכתבו השתתפו גם אברכים מישיבות אחרות. והרי מובן לכל המתבונן בפעולות בעל ההילולא במשך ימי חייו בעלמא דין גודל תשוקתו להפיץ המעיינות חוצה ולהכניס אח"כ את אלו שבחוץ, פנימה.
ושעת הכושר מיוחדת לזה הוא עתה (ובאה"ק ת"ו) מפני כו"כ טעמים, וא' מעיקרי הטעמים הוא שכפי שנתבאר באחת [ה]התוועדו[יו]ת כאן, הנה רואים במוחש איך שכל הנחלים (השיטות של תלמידי תלמידיהם של הבעש"ט והה"מ) הולכים אל הים (ים הכללי של הידיעה, לדעת את ה' דוקא, שזהו א"א מבלי לימוד חסידות חב"ד).
במה ששואל אודות תלמידים מיוחדים שיש לחשוש שנוכחותם בהישיבה תשפיע למוטב על תלמידים אחרים, ולאידך גיסא אם יצאו מהישיבה גדול החשש למעמדם ומצבם הם.
הנה אף שקשה להכנס בפרטים, כיון שמשתנה המצב בהתאם למהות כל אחד מהם מצבו המשפחתי וכו' וכו', אבל נקודה כללית ישנה בשאלות כמו אלו, שהיזק הרבים דוחה תועלת היחיד, ובפרט במוסד חינוך, וחינוך שנקודתו העיקרית היא יראת שמים, שבמילא ההורים והאברכים הבאים מוסרים את גורלם להנהלת הישיבה וביחוד בהנוגע ליר"ש שזהו מגדיל את האחריות כ"פ ככה.
בפרט בהנוגע... הנה כדאי הי' לנסות להשפיע עליו על ידי הגבהה. וכידוע סיפור חסידים על אחד מגדולי חסידי רבינו הזקן, שאמרו עליו שקשה לו לעבור איזה עבירה שתהי' מפני מדת הגאוה שלו, באמרו לנפשו, וכי אני אחד מגדולי חסידי רבי גדול כ"כ אתפתה להסתת היצה"ר שעי"ז עלול אני לאבד מצבי בתוככי ישראל ובפרט בתוככי עדת החסידים.
מ"ש במכתבי להתלמידים אודות שמירת הבריאות, הנה כדאי הי' שידבר עד"ז בהסברה אחת [ה]התועדו[יו]ת, כיון שכנראה ישנם כמה תלמידים שעדיין מחמירים בחומרא המביאה לידי קלות. ויש להסבירם שגם זהו מעצת היצה"ר להשקיט את התביעות דיר"ש שלהם ע"י סיגופים גופנים, בה בשעה שמפטמים את היצה"ר עצמו ע"י העדר קבלת סיגופים רוחנים, היינו הגדרה בדבור, בראי', מסירה ונתינה להלימוד וכו' וכו'...