... סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר: פעם למחרת יוהכ"פ נכנסתי אל הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק ואשאל אותו: ומה עתה?
ויענני: עתה[1] ביחוד[2] צריך לעשות תשובה (איצטער ערשט דארפן תשובה טאן).
והנה מיוהכ"פ עד סוכות ימי שמחה הם[3] ומכל שכן ימי חה"ס עצמם.
ומזה ראי' נוספת אשר כל עבודות השי"ת צ"ל בשמחה[4] וגם אפילו עבודת התשובה בכלל, אף שלכאורה מביאה היא למרירות וכו'.
ואדרבא, לאידך גיסא: ההתבוננות במציאות ענין התשובה[5], ושאין לך דבר העומד בפני התשובה[6], ובצירוף עוד האמונה והבטחון להיות נכון לבו בטוח בה' כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה וסליחה מאתו ית' בלי שום ספק וס"ס בעולם[7],
מביאה לשמחה רבה.
ואם בר"ה, ועשי"ת בכלל, אמרז"ל שצריך להיות לא רק "ברעדה" אלא "וגילו ברעדה"[8] הרי בימי השמחה שבין עשי"ת וחה"ס, ובזמן שמחתנו דחה"ס ובזמן שמחתנו דשמע"צ ושמח"ת, אף כי כמובן חלוקים הם במדריגות השמחה שבהם ואופנה[9], אבל הצד השוה שבהם שצ"ל בשמחה גדולה ביותר.
והשי"ת יזכנו לקיומו של היעוד ישמח ישראל בעושיו[10], שעל ידי זה יהי' ג"כ ישמח הוי' במעשיו, במהרה בימינו ממש.
מנחם שניאורסאהן
בשם השם, מחרת יוהכ"פ, ה'תשי"ב
ברוקלין, נ.י.