שצב דין עירובין לעיר ובו ט' סעיפים:

א עיר שהיתה קנין יחיד שבנאה יחיד לעצמו שישכירנה לרבים שאין זו דומה כלל לרשות הרבים גמורה אם הכשירו מבואותיה כהלכתם בלחי או קורה או צורת פתח או בדלתות כמו שנתבאר בסימן שס"ד הרי הם יכולים להשתתף כולם שיתוף אחד ויטלטלו בכל העיר ואינם צריכים לשייר ממנה כלום אפילו נעשית של רבים שמכרה אחר כך לרבים. 

וכן אם בנאה להושיב בה דיורין ושייר לעצמו דרכים ופלטיות כדרך שהמלכים עושים הרי זו עיר של יחיד ומשתתפים כולם שיתוף אחד (אפילו מכרה אח"כ לרבים) וכן אם היתה של רבים מעולם ואין לה אלא פתח אחד אין זו דומה לרשות הרבים ומשתתפין כולם שיתוף אחד.

אבל אם היתה של רבים ויש לה ב' פתחים שהעם נכנסים בזו ויוצאים בזו שהיא דומה לרשות הרבים אע"פ שהכשירו מבואותיה כהלכותיה אין מערבין את כולה אפילו נעשית אח"כ של יחיד כי שמא תחזור ותיעשה של רבים אלא משיירין ממנה מקום אחד אפילו בית אחד ומשתתפים השאר ויהיו אלו המשתתפים מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו שאסורים להוציא לשם כלים ששבתו בבתיהם ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף שעושים לעצמם אם הם רבים ואסורים בשאר כל העיר בכלים ששבתו בבתיהם ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זו שרבים בוקעים בה ודומה לרשות הרבים שהרי המקום שנשאר שלא נשתתף עמהם אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן אבל אם לא היה שיור היה העירוב משתכח והיתה משתכחת תורת רשות הרבים ע"י שרואין שמטלטלין בעיר זו הדומה לרשות הרבים.

ולדברי האומרים שכל רשות הרבים שאין ס' רבוא בוקעין בה בכל יום אינה רשות הרבים גמורה שבפחות מס' רבוא אינה נקראת בקיעת רבים אין צריך לעשות שיור לעיר של רבים אלא א"כ ששים רבוא בוקעים בה בכל יום וע"ז סומכין עכשיו שאין נוהגין לעשות שיור לשום עיר:

ב עיר של רבים שיש לה פתח אחד וסולם במקום אחר בחומתה אין הסולם שבחומה נחשב כפתח להצריכה שיור - שהסולם אינו נחשב כפתח אלא להקל אבל לא להחמיר כמו שנתבאר בסי' שע"ה ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה ברוחב יותר מעשר אינם מבטלים החומה אשר שם מתורת מחיצה.

ואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם (שמונעת בקיעת הרבים שם) הרי זו כאלו אין לה אלא פתח אחד:

ג הבתים שמניחים אותם שיור לעיר אע"פ שאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ ואין להם חלונות לעיר שאפילו אם רצו להשתתף יחד אינן יכולים ואפילו הוא רק בית אחד ואפילו הוא בית הבקר או בית התבן שאין צריך לערב כלל עושים אותם שיור ומערבים את השאר.

אבל בתי הנכרים יש אומרים שאינם מועילים לעשותם שיור לעיר ויש מתירין:

ד עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כולם. ואם בנו איצטבא גבוהה ד' טפחים על פתח המבוי אינו אוסר עליהם שהרי סילק עצמו מלהשתמש במבואותיהם. ואע"פ שעובר בהם בשבת אין העברה ברגל בלבד אוסרת כיון שסילק עצמו מתשמיש כמו שנתבאר בסי' שפ"ו.

אבל אם נשתתפו כל המבואות אע"פ שלא נשתתפו יחד אלא מבוי מבוי בפני עצמו - אינן אוסרים זה על זה מפני שהיא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת שלא במקומה בהעברה בלבד כיון שאינה משתמשת שם בשבת שהרי לא עירבה עמהם.

וכשמערבין מבוי מבוי בפני עצמו אין צריך לשייר כלום שאין לך שיור גדול מזה שכל אחד נעשה שיור לחבירו.

במה דברים אמורים בעיר שהיתה של רבים מעולם, שמעולם הוצרכו לשיור אבל עיר שהיתה של יחיד אפילו נעשית של רבים כיון שאין צריכין לשיור והורגלו לערב כל המבואות יחד בשיתוף אחד - הרי נעשו כולם כמבוי אחד ואי אפשר להם ליחלק ולערב מבוי מבוי בפני עצמו אלא א"כ יבנה כל אחד איצטבא על פתחו לחלוק רשותו מהם כדי שלא יאסור על כולם:

ה ואפילו עיר שהיתה של רבים מעולם אם היא מוקפת חומה גבוה י' טפחים ויש לה דלתות להתיר רשות הרבים שבתוכה אין מערבין אותה לחצאין לארכה, דהיינו שמבואות שבצד זה של רשות הרבים יערבו עירוב אחד והמבואות שבצד הב' יערבו עירוב אחד. ואפילו בני צד האחד רוצים ליתן כל רשות הרבים לצד הב' שהם ישתמשו בה בשבת מבתיהם ולא הם - אין זה מועיל כלום שהרי גם הם צריכים לעבור ברשות הרבים בשבת ואוסרים אותה על בני צד הב' בדריסת רגלם. 

והוא הדין אפילו בני מבוי אחד אין יכולים לחלוק המבוי לארכו שבני צד זה יערבו לעצמן ובני צד זה לעצמן כיון ששניהם עוברים בו בשבת ואוסרים זה על זה בדריסת רגלם כל שלא סילקו עצמן מתשמיש דהיינו שיבנה כל אחד איצטבא על פתח חצרו כמו שנתבאר בסי' שפ"ו.

אבל יכולים לחלוק העיר לרוחב דהיינו שב' הצדדים של רשות הרבים שאצל פתח זה מערבין לעצמן וב' הצדדים שאצל פתח השני מערבין לעצמן.

ובלבד שיעשו צורת פתח באמצע רשות הרבים או באמצע המבוי במקום שמתחלקים בעירובן כדי לחלוק רשות זו מזו שלא תהא כל אחת פרוצה במילואה למקום האסור לה, שהרי אלו אסורים להשתמש מבתיהם לכאן ואלו אסורים לכאן כיון שלא עירבו יחד. 

ואם אמצע המבוי או אמצע רשות הרבים במקום שמתחלקים שם אינו רחב יותר מעשר אמות די בפס רחב ד' טפחים או ב' פסין של ב' משהויין שהם מועילים לחלק רשויות כמו שנתבאר בסי' שס"ג אבל איצטבא אינה מועלת במקום דריסת הרבים.

(וכשעשו צורת פתח או ב' פסין משהויין או פס ד' ונחלקו רשות זו מזו, אזי אע"פ שעוברים זה על זה בשבת אין בכך כלום, מפני שזה דומה לב' חצרות זו לפנים מזו שפנימית שהיא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת על החיצונה בדריסת רגלה בלבד בלא תשמיש הואיל ועיקר תשמיש החיצונה הוא לבני החיצונה. ואע"פ שהפנימית יש לה ג"כ רשות להשתמש בה בחול מ"מ כיון שעכשיו בשבת מסתלקת היא מלהשתמש בחיצונה מפני שלא עירבה עמה הרי זה מועיל לשלא תאסר על החיצונה בהעברה ברגל בלבד הואיל ואין תשמיש החיצונה שוה לשניהם אלא הוא לבני החיצונה יותר מלבני הפנימית כמ"ש בסי' שפ"ו. אף כאן כיון שנחלקו רשויות ובני רשות זו סילקו עצמן להשתמש ברשות זו בשבת הרי זה מועיל, הואיל ואינן שוות לשניהם שכל אחת היא צריכה לאותם הדרים שם ואינה צריכה כל כך להדרים אצל רשות השניה שהרי יש להם רשות שלפניהם שיכולים להשתמש בה כל חפצם ויש להם ג"כ פתח לצאת בו אם ירצו לפיכך אין אותם שאין דרים שם אוסרים על הדרים שם בדריסת רגלם בלבד.

ואפילו מבוי שאין לו אלא פתח אחד וחלקוהו לרחבו בצורת פתח או בפסין אין הפנימים אוסרים על החיצונים כמ"ש בסי' שס"ג מפני שדומה לב' חצרות זו לפנים מזו שתשמיש החיצונה אינו שוה לשניהם.

משא"כ כשחלקוהו לארכו שתשמיש המבוי שבאמצע הוא שוה לבני ב' הצדדים לכן הם אוסרים זה על זה אפילו בדריסת רגל בלבד אע"פ שסילקו עצמן מתשמיש מחמת שלא עירבו עד שיעשו סילוק במעשה דהיינו איצטבא על פתח כל חצר וחצר כמו שנתבאר בסי' שפ"ו).

וכן כשעושין שיור לעיר של רבים אם השיור אינו מבוי שלם אלא משיירים מקצתו בלבד שמערב לעצמו צריכים לחלוק שם רשויות בצורת פתח או בפסין אם אינו רחב יותר מעשר.

ואפילו בעיר של יחיד מועילים פסין וצורת פתח לחלוק רשויות שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אף על פי שהורגלו כבר לערב יחד שיתוף אחד.

אבל לחי וקורה שבפתחי המבואות אף על פי שהם מועילים להכשיר המבואות אינן מועילים לחלקם ולסלקם זה מזה לענין עירוב שיערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן בעיר של יחיד או אפילו בעיר של רבים לענין שאם מבוי אחד לא שיתף אפילו לעצמו שלא יאסור על כולם בלא איצטבא:

ו במה דברים אמורים כשכל המבואות הם מוכשרים במחיצות כהלכתן, בין שהכשירם על ידי לחי או קורה בין שהם בענין שאינם צריכים לתיקון כלל כגון עיר המוקפת חומה ויש לה דלתות שאין מבואותיה צריכים תיקון. אבל עיר שמבואותיה צריכים תיקון יכולים להכשיר מקצת מבואות העיר ולהניח השאר בלא תיקון ואין המבואות שאינם מתוקנים אוסרים על המתוקנים אפילו אין ביניהם צורת פתח או פסין אלא לחי או קורה ואפילו היא עיר של יחיד ומתחלה הורגלו לערב עירוב אחד שהיו כל המבואות מתוקנים ואחר כך נפרצו ואפילו מבוי אחד יכולים לחלק לרחבו על ידי לחי שיעמידו באמצעיתו כמו שנתבאר בסימן שס"ג ואין שאר בני המבוי שחוץ ללחי אוסרים על הפנימית מחמת שלא עירבו עמהם כיון שהחיצונים אסורים לטלטל במבוי ואי אפשר להם לערב כלל.

(ומטעם זה אפילו אם המבואות שאינם מתוקנים יש להם דריסת רגל על המתוקנים אינם אוסרים עליהם כיון שאינן יכולים לערב עמהם והוא הדין אם כולם מתוקנים אלא שמפסיק ביניהם מקום האסור בטלטול מחמת שאינו מוקף מחיצות כהלכתן אף על פי שמקצתם לא עירבו אין אוסרים. ולא אמרו שרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה אלא בב' חצרות זו לפנים מזו שיכולות לערב יחד).

ועיר המוקפת חומה ויש לה דלתות ננעלים רק שבפתח אחד אין לה דלת וגם אין שם משקוף שיהא נדון משום צורת פתח אלא מזוזות בלבד הרי מזוזות אלו אינן גרועים מלחי שמועיל למבואות המפולשים לרשות הרבים וא"כ אם אין בעיר רשות הרבים אע"פ שמבואותיה מפולשים לסרטיא שהיא רשות הרבים הרי היא ניתרת בלחי שמכאן ודלתות שמכאן ושוב אין שאר מבואותיה צריכים תיקון ואי אפשר להם ליחלק בעירובם אלא על דרך שנתבאר ואם יש בה פרצה האוסרת בטל הכשרה ויכולים לערב חציה ולהניח חציה בלי הכשר:

ז (וכל זה כשבני המבואות עוברים זה על זה בשבת, אבל ב' מבואות הפתוחים זה לזה ופתוחים ג"כ לרשות הרבים שרוצים להסתלק זה מזה שלא לעבור זה על זה בשבת אלא כל אחד ילך לרשות הרבים דרך פתחו יש אומרים שיכולים לערב כל אחד לעצמו אף על פי שאין ביניהם צורת פתח או פסין אלא לחי או קורה אם אין שם רוחב יותר מעשר שכיון שאינן עוברים זה על זה אינן אוסרים זה על זה כמו שהחצר הפתוחה למבוי ואינה עוברת בו בשבת אינה אוסרת אם יש לה פתח אחר למבוי אחר כמו שנתבאר בסי' שפ"ו.

ולפי זה אם מבוי אחד עירב לעצמו והשני לא עירב כלל כופין אותו על מדת סדום שלא יעבור בשבת על זה שעירב כדי שלא יאסר עליו כיון שיש לו פתח אחר לצאת לרשות הרבים כמו שכופין את החצר שלא עירבה במבוי שלא תעבור בו בשבת אם יש לה פתח למבוי אחר לעבור דרך עליו לרשות הרבים כמו שנתבאר שם.

ואין צריך לומר אם עירבו ב' המבואות זה לעצמו וזה לעצמו, ובשבת בא אחד לעבור על חבירו שיכול לעכב עליו כיון שכבר גילה דעתו שסילק דריסת רגלו מעל חבירו במה שעירב לעצמו.

במה דברים אמורים בעיר שמבואותיה צריכים תיקון ותיקוני מבואות אלו בצורת פתח לצד רשות הרבים ולחי או קורה ביניהם כדין מבוי עקום שנתבאר בסי' שס"ד אבל עיר המוקפת חומה בענין שאין מבואותיה צריכים תיקון מפני שנעשית כולה כחצר אחת של רבים כמו שנתבאר אינן יכולים לחלוק מבואותיה לערב אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא בצורת פתח או בפסין כמי שרוצה לחלוק חצר אחת לשתים אבל לחי וקורה אינן מועילות אפילו אם לא יעברו זה על זה בשבת שאינן אוסרים בדריסת רגלם מ"מ אוסרים זה את זה במה שכל אחד פרוץ במילואו למקום האסור לו שהרי אסור לטלטל מבתי מבוי זה למבוי אחר שלא עירב עמו ולתקן פרצת חצר צריך צורת פתח או פסין כמו שנתבאר בסי' שס"ג משא"כ עיר שמבואותיה צריכות תיקון אזי כל מבוי המתוקן בפתחו בלחי או קורה יש תורת פתח עליו ולא שם פרצה לפיכך מועיל בו סילוק דריסת הרגל כמו שמועיל בחצר הפתוחה כמו שנתבאר):

ח עיר של רבים שנתמעטה ועמדה על חמשים דיורין מערבין כולה ואין צריך שיור:

ט המזכה בשיתוף לכל בני העיר אם מערב עירוב אחד לכולם אינו צריך להודיע להם שזכות הוא להם. 

ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או נכרי שדר עמהם בעיר דין הכל כדינם בחצר ובמבוי: