ב"ה, ח' מנ"א, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ רב פעלים ובעל מרץ כו'
מוה"ר חנניא יום טוב ליפא שליט"א[1]
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מיום השני בו כותב מהטבת הבריאות, ויה"ר אשר ילך הלוך וטוב וכפסק רז"ל מעלין בקדש, והרי נאמר על כאו"א מישראל גוי קדוש אשר זה נאמר להנשמה והגוף גם יחד, כי הרי בהכנה למתן תורה הדברים אמורים, ולא ניתנה תורה למלאכי השרת, וגם לא לנשמות כמו שהם למעלה, וכמרז"ל למצרים ירדתם יצר הרע יש ביניכם, וידוע פסק המורה הגדול בידו החזקה (הלכות דיעות ריש פרק ד') היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא.
- כבר העירותי במקום אחר, אשר לולא דמסתפינא, ברור שנשמטה כאן תיבה אחת (אף שלע"ע לא מצאתי' בדפוסים הקודמים), וצ"ל מדרכי עבודת השם הוא (כן משמע מלשונו שם שלפני זה), או מדרכי ידיעת השם הוא (כ"מ מסיום לשונו כאן).
ולרגלי הודעתו אשר עושים סעודת הודאה ביום הראשון לסדר והי' עקב תשמעון וגו' ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד וגו', הנני משתתף עם המברכים אשר יגדל חיל"ו לאורייתא, סם חיים ע"י שלומדים אותה בטהרה וביראת שמים,
בדחילו ורחימו דסלקא לעילא, וכדמוכח ביומא עב ב, זכה נעשית לו סם חיים ופירש"י ללמוד לשמה ולקיימה, ומפורש בפסחים נ' ע"ב אשר הלימוד והעשי' לשמה היינו האופן דגדול מעל שמים, ופירשוה בתיקונים (תקו"ז תקון יו"ד. הובא בתניא בכ"מ, ומהם סוף פרק ל"ט, ובקונטרס אחרון), דדוקא ע"י דו"ר סלקא לעילא למיקם קדם ה'.
ומסיים שם בגמרא, דבזכה (וזיכך עצמו ללמוד לשמה) משמחתו, וכמ"ש פקודי ה' ישרים משמחי לב, וסיפא דקרא יראת ד' טהורה, לימוד התורה בטהרה. עיי"ש.
וכיצד יבוא לדו"ר - הרי כבר מלתא אמורה ע"י רבנו הזקן, בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - אשר האהבה היא שרש לכל מ"ע וגם מצות היראה בכללה, ונצטוינו על מצות האהבה אף דלכאורה איך שייך לשון ציווי ועשיה גבי אהבה שבלב, אלא "כך קבלתי מהה"מ דמעזריטש וכך קבל הוא ז"ל מהבעש"ט שמצות ואהבת היא לתקוע מחשבתו ודעתו (ובל"א אמר בזה"ל מע זאל זיך אריין טאן) בדברים המעוררים את האהבה", בלימוד תורת החסידות, שמתבוננים בגדולת ד' וכו', וכמבואר בספר תניא קדישא בכ"מ.
ואשר הלכה פסוקה היא שלכה"פ שלש פעמים ביום מחוייב בזה כל אחד, ובלשון תלמידי ר"י ונעתק ברמ"א הלכות תפלה ריש סימן צ"ח, ויחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה וכו', וזוהי ג"כ דרך סלולה לדקדק במצוה קלה כבחמורה, כיון שלומד הוא ועושה לשמה בלי שום פניות, אפילו לא דשכר העוה"ב וכמובא ברמב"ם סוף הל' תשובה, ורק שכוונתו לקיים רצון בוראו עד שמדקדק ג"כ בענינים שאדם דש בעקבו, כיון שאי אפשר לו להיות נפרד ח"ו אפילו לרגע מיחודו ואחדותו ית', ו"באמת לאמיתו אפילו עבירה קלה הרי העוברה עובר על רצון העליון ב"ה והוא בתכלית הפירוד מיחודו ואחדותו ית' יותר וכו'" - וכמו שביאר באר היטב בתניא פרק כ"ד (ורק בבחי' הפגם והעונש, ובמדה טובה - בהשכר נפק"מ בזה, יעו"ש). וראה ג"כ זהר מקץ קצ"ט ריש עמוד א'. ותנחומא ר"פ עקב.
ויה"ר אשר ע"י ההשתדלות בכל האמור לעיל, ועאכו"כ בשמירת עון העקב, וע"פ לשון רז"ל (סנהדרין קח, ב) עקבי רגליכם, עיי"ש ברש"י שהוא העון הידוע המביא לאורך הגלות, יקוים במהרה בימינו סיפא דקרא דפרשתנו: ואַהֵבך - (בפת"ח, ולא ואהבך בקמ"ץ), סייעתא דשמיא שיעשה אותך לאוהב ה' - וברכך והרבך וגו' על האדמה אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ע"י משיח צדקנו במהרה בימינו.
בברכה.