ב"ה, כ"ה ניסן, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מוה"ר [מרדכי שי' הכהן][1]
שלום וברכה!
נתקבל מכתבו, ובודאי קבל מכתבי בברכת החג, וז"ע נתקבל ג"כ מכתב מהוו"ח אי"א נו"נ מו"ה [ישראל שי' נאה] בצירוף המאמר שלו.
והנה לאחרי ההקדמה, שאיני נכנס בתוכן המאמר ובטח מתאים הוא להמצב במקומם, ובפרט שכפי שכת"ר שי' כותב עושה רושם טוב, ובטח פירושו שפעל ג"כ בהנוגע לפועל, היינו עכ"פ קירוב הדעת של הקוראים לעניני יהדות, הנה מוכרחני לאמר, שלא לזה היתה כוונתי, וכמו שכתבתי בפירוש שהנני מתכוון שידפיסו בשפה האיטלקית עניני חסידות און דעם ארום פון פון חסידות,
והדגשתי כ"פ במכתבי, שכוונתי בזה להעתקה מתוך השיחות ומכתבי קדש וכו' - כי בודאי ישנם יודעי שפה האיטלקית שיתעסקו וגם מתעסקים בהפצת רוח היהדות בכלל, וא"צ לשכוח על אזהרת הכתוב כרמי שלי לא נטרתי, שגם בקדושה גופא הרי יש כרמי שלי, היינו המיוחד - שאחר לא יטפל בזה, וכרמים משותפים שגם אחרים יטפלו.
וה"ה בנדון דידן שכל דבר המביא ללימוד תורה וקיום המצות נחוץ ביותר, ופשוט אשר על אנ"ש והתמימים להתעסק בזה במסירה ונתינה, אבל מוכרח הדבר שיתעסקו ג"כ בהפצת עניני החסידות, ואודות זה כתבתי כ"פ להאברך [ר"י] שי'...
מובן שאין כוונתי לאמר מוסר, אלא בהנוגע לפועל על להבא, שצריך להמציא להנ"ל קטעים משיחות הקדש או ממכתבי נשיאינו וגם מאמרים קלים מתאימים למהות בנ"י הנמצאים עתה באיטליא ולהשתדל שיעתיקם וידפיסם וכו'.
בודאי לא יקפיד כת"ר שי' על מכתבי זה, כי דרישת השעה הוא. ולא כתבתי הנ"ל להאברך [ר"י] שי', כי רצוני, מפני כמה טעמים, שתבוא ההתעוררות מצד כת"ר, ומבלי שידע הנ"ל שלא לזה כוונתי, שלא יפעול בו ח"ו נפילת רוח.
בברכה - המחכה לבשו"ט.