ב"ה, א' מ"ח[1], תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ"ח תשרי, בו כותב ע"ד המצב בבית הספר ובפרט בבעיא של הפרדה[2], אשר דעתו דעת יחיד היא ואין לו בכחו וכו'
ובודאי למותר להאריך לדכוותי', שדעת האמורה היא גם דעת יחידו של עולם[3], וע"פ פתגם הידוע של כ"ק[4] רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע[5], שצריכים לחיות מתאים עם הזמן (מ'דארף לעבען מיט דער צייט)[6] הכוונה בחיות פרשת השבוע (נדפס בקונטרס בקור שיקאגא, קו' מ"ו) ומעשה אבות סימן לבנים[7] בפרשת שבוע זו, ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים[8] וכמבואר בפירוש רש"י עד שחששו גם למעלה ועתה לא יבצר מהם[9], וסוף דבר הי' שאחד הי' אברהם, ויירש את הארץ גו'[10], וידוע פתגם רבותינו נשיאינו חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם[11], ויהי רצון שיהי' זה בהקדם ובמינימום של העלמות והסתרים, ואשרי זכותו של כל אחד המקדים הענין לחדש אחד, שבוע ויום אחד.
בכבוד ובברכה.
הערות המו"ל
בבעיא של הפרדה: ראה בזה לעיל חי"ז[12] אגרת ו'קעז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תתקכט. ו'תתקמה.
פתגם הידוע: ראה גם לעיל: חט"ו[13] ה'תעו*, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תקמג.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 ר"ל הפרדה בין בנים לבנות בכיתות בית הספר. וראה [אגרות קודש חי"ז, אגרת ו'קעז] (שצוינה בהערה שבסוף המכתב): "הבקשה בהנוגע להפרדה בין נערים ונערות בכתות הלמוד", ושם: "ענין ההפרדה באמת אינה שאלה דתית לבד אלא גם שאלה מוסרית ואת"ל ג"כ חינוכית". וראה גם [לקמן אגרת ו'תקצו] (י"א כסלו תשי"ט), במענה לטענה שאין להוציא לעז על בני ישראל.
- 3 לשון נופל על לשון: אף שדעתו היא "דעת יחיד", הרי היא דעתו של "יחידו של עולם", הקב"ה. ולשון זה מצינו בפירש"י בפרשת השבוע [נח, בראשית יא, א], שאנשי דור הפלגה, אף שהיו "ודברים אחדים", הרי "דבר אחר. על יחידו של עולם" – היפך הדעה שהיא עם יחידו של עולם.
- 4 כ"ק – כבוד קדושת.
- 5 השו"ע – השולחן ערוך.
- 6 ראה [היום יום, ב חשון]: "אין די ערשטע יאהרען פון זיינע נשיאות האט דער אלטער רבי געזאגט ברבים 'מען בעדארף לעבן מיט דער צייט'. דורך זיין ברודער מהרי"ל האבען זקני החסידים אויסגעפונען, אז דער רבי מיינט אז מ'דארף לעבען מיט דער פרשת השבוע און פרשת היום פון דער סדרה פון דער וואך. ניט נאר לערנען פרשת השבוע יעדען טאג, נאר לעבען מיט איר".
- 7 ראה רמב"ן לך לך (בראשית יב, ו) בשם רז"ל: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים".
- 8 [בראשית יא, א]: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים"; ופירש"י: "ודברים אחדים - באו בעצה אחת, ואמרו: לא כל הימנו שיבור לו את העליונים. נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה".
- 9 [בראשית יא, ו]: "ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"; ופירש"י: "הן עם אחד ושפה אחת - כל טובה זו יש עימהן, שעם אחד הם, ושפה אחת לכולם". ור"ל: שהאחדות שבין הרבים נתנה להם כח גדול כל כך, עד שכביכול "חששו גם למעלה".
- 10 הלשון ע"פ [יחזקאל לג, כד]: "אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה" (ושם הם דברי יושבי החרבות, ורבנו מביא את תחלת הכתוב לענין עבודתו של היחיד). ור"ל: שדור הפלגה, אף שהיו רבים ומאוחדים, נפוצו על פני כל הארץ, ואילו אברהם, אף שהי' יחיד, הוא שירש את הארץ.
- 11 ר"ל, שהשתדלות והסברה (תעמולה) בעקביות לדבר של קדושה, סוף סוף פועלת את פעולתה, אף שלא תמיד נראה הדבר מיד.
- 12 חי"ז – חלק י"ז (של אגרות קודש).
- 13 חט"ו – חלק ט"ו (של אגרות קודש).
B"H, 1st of Marcheshvan, 5719
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In reply to your letter of the 28th of Tishrei, in which you write about the situation at the school, and in particular about the problem of separation [of boys and girls], that your opinion is a lone opinion and it is not within your power, etc.
It is surely superfluous to elaborate to someone like you that this opinion is also the opinion of the Unique One of the world. And according to the well-known saying of his holiness our Rebbe, the Alter Rebbe, author of the Tanya and the Shulchan Aruch, that one must live in accord with the times (מ'דארף לעבען מיט דער צייט, "one must live with the times" (Hayom Yom, 2 Cheshvan)), meaning to live with the weekly Torah portion (printed in Kuntres Bikur Chicago, Kovetz 46), and מעשה אבות סימן לבנים, "the deeds of the fathers are a sign for the children" (Ramban on Bereishis 12:6), in this week's portion: ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים "And the whole earth was of one language and of one speech" (Bereishis 11:1), and as Rashi explains, to the point that even Above there was concern, ועתה לא יבצר מהם "and now nothing will be withheld from them" (Bereishis 11:6). Yet in the end, אחד היה אברהם ויירש את הארץ "Avraham was one, and he inherited the land" (Yechezkel 33:24). And the saying of our Rebbeim is known: there is a presumption that advocacy does not return empty-handed. May it be G‑d's will that this come about speedily, with a minimum of concealments and hiddenness. And fortunate is the merit of everyone who brings the matter closer by a month, a week, or a single day.
With respect and with blessing.
Publisher's notes
The problem of separation (בבעיא של הפרדה): See on this above, vol. 17, letter 6177, and the sources noted there. Further on, 6929, 6945.
The well-known saying (פתגם הידוע): See also above, vol. 15, letter 5476*, and the sources noted there. Further on, 6543.
Summary
This letter encourages a lone voice for separation at his school: a minority view that accords with the will of the One Above, like Avraham who stood alone against a united world, will prevail through persistent advocacy.