תהלים פרק כב

תהלים פרק כב

א לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־אַיֶּ֥לֶת הַשַּׁ֗חַר מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

(א) אילת השחר - שם כלי שיר, ד"א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר (שיר ז י'), ורבותינו דרשוהו באסתר, ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה (סימן זה):  השחר - לשון שחרית, ומנחם פתר לשון בקור, כמו שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א:כ״ז) וכמו לשחר פניך:

ב אֵלִ֣י אֵ֭לִי לָמָ֣ה עֲזַבְתָּ֑נִי^[1] רָח֥וֹק מִֽ֝ישׁוּעָתִ֗י דִּבְרֵ֥י שַׁאֲגָתִֽי׃

(ב) למה עזבתני - עתידה היא ללכת בגילה ואמר דוד תפלה זו על העתיד:  רחוק מישועתי - ומדברי שאגתי:

ג אֱ‍ֽלֹהַ֗י אֶקְרָ֣א י֭וֹמָם וְלֹ֣א תַעֲנֶ֑ה וְ֝לַ֗יְלָה וְֽלֹא־דֽוּמִיָּ֥ה לִֽי׃

(ג) אקרא יומם - אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה:

ד וְאַתָּ֥ה קָד֑וֹשׁ י֝וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃

(ד) ואתה קדוש - ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים:

ה בְּ֭ךָ בָּטְח֣וּ אֲבֹתֵ֑ינוּ בָּ֝טְח֗וּ וַֽתְּפַלְּטֵֽמוֹ׃

ו אֵלֶ֣יךָ זָעֲק֣וּ וְנִמְלָ֑טוּ בְּךָ֖ בָטְח֣וּ וְלֹא־בֽוֹשׁוּ׃

ז וְאָנֹכִ֣י תוֹלַ֣עַת וְלֹא־אִ֑ישׁ חֶרְפַּ֥ת אָ֝דָ֗ם וּבְז֥וּי עָֽם׃

(ז) ואנכי תולעת - כל ישראל מכנה כאיש אחד:

ח כָּל־רֹ֭אַי יַלְעִ֣גוּ לִ֑י יַפְטִ֥ירוּ בְ֝שָׂפָ֗ה^[2] יָנִ֥יעוּ רֹֽאשׁ׃

(ח) יפטירו - יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור (שמות י״ג:י״ב) פוטר מים (משלי יז):

ט גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה יְפַלְּטֵ֑הוּ יַ֝צִּילֵ֗הוּ כִּ֘י חָ֥פֵֽץ בּֽוֹ׃

(ט) גול אל ה' - כמו לגולל יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו:

י כִּֽי־אַתָּ֣ה גֹחִ֣י מִבָּ֑טֶן מַ֝בְטִיחִ֗י עַל־שְׁדֵ֥י אִמִּֽי׃

(י) גוחי - מוציאי מושכי כמו (איוב מ׳:כ״ג) יגיח ירדן אל פיהו:  מבטיחי על שדי אמי - זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחיה:

יא עָ֭לֶיךָ הָשְׁלַ֣כְתִּי מֵרָ֑חֶם מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִּ֗י אֵ֣לִי אָֽתָּה׃

(יא) עליך השלכתי מרחם - נשלכתי מרחם מאז הוצאתני מרחם, כד"א (ישעיהו מ״ו:ג׳) עמוסים מני בטן מאז נולדו השבטים נשאם ונהלם:

יב אַל־תִּרְחַ֣ק מִ֭מֶּנִּי כִּי־צָרָ֣ה קְרוֹבָ֑ה כִּי־אֵ֥ין עוֹזֵֽר׃

יג סְ֭בָבוּנִי פָּרִ֣ים רַבִּ֑ים^[3] אַבִּירֵ֖י בָשָׁ֣ן כִּתְּרֽוּנִי׃

(יג) פרים רבים - מלכיות חזקי':  אבירי בשן - גם הוא לשון פרים בבשן שהם שמנים:  כתרוני - סבבוני ככתר המקפת את הראש:

יד פָּצ֣וּ עָלַ֣י פִּיהֶ֑ם אַ֝רְיֵ֗ה טֹרֵ֥ף וְשֹׁאֵֽג׃

(יד) אריה טרף - נבוכדנצר:

טו כַּמַּ֥יִם נִשְׁפַּכְתִּי֮ וְהִתְפָּֽרְד֗וּ כָּֽל־עַצְמ֫וֹתָ֥י הָיָ֣ה לִ֭בִּי כַּדּוֹנָ֑ג נָ֝מֵ֗ס בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי׃

(טו) כדונג - שעוה הנמוחה מחום האש:

טז יָ֘בֵ֤שׁ כַּחֶ֨רֶשׂ ׀ כֹּחִ֗י וּ֭לְשׁוֹנִי מֻדְבָּ֣ק מַלְקוֹחָ֑י וְֽלַעֲפַר־מָ֥וֶת תִּשְׁפְּתֵֽנִי׃

(טז) מלקוחי - הם החניכים שקורין פאליי"ש בלע"ז, כשאדם מיצר אין רוק מצוי בפיו, ומנחם פתר מלקוחי אנטיילאש בלע"ז, כמו (שם ו') במלקחים לקח והמלקוח הן השינים אשר דומות למלקוחי חרשים (סא"א):  ולעפר מות - לדכאות מיתה:  תשפתני - אתה תושיבני, לשון שפיתת קדרה, שפות הסיר (יחזקאל כד), ומנחם פתר כל לשון שפיתה לשון שימה:

יז כִּ֥י סְבָב֗וּנִי כְּלָ֫בִ֥ים עֲדַ֣ת מְ֭רֵעִים הִקִּיפ֑וּנִי כָּ֝אֲרִ֗י יָדַ֥י וְרַגְלָֽי׃

(יז) כארי ידי ורגלי - כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי (ישעיהו ל״ח:י״ג):

יח אֲסַפֵּ֥ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י הֵ֥מָּה יַ֝בִּ֗יטוּ יִרְאוּ־בִֽי׃

(יח) אספר כל עצמותי - כאב עצמי:  המה יביטו - שמחים לאידי:

יט יְחַלְּק֣וּ בְגָדַ֣י לָהֶ֑ם וְעַל־לְ֝בוּשִׁ֗י יַפִּ֥ילוּ גוֹרָֽל׃

(יט) ועל לבושי יפילו גורל - בוזזים את נכסי:

כ וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה אַל־תִּרְחָ֑ק אֱ֝יָלוּתִ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה^[4]׃

(כ) אילותי - כחי כמו (לקמן פח) הייתי כגבר אין איל וכמו יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט):

כא הַצִּ֣ילָה מֵחֶ֣רֶב נַפְשִׁ֑י מִיַּד־כֶּ֝֗לֶב יְחִידָתִֽי׃

כב ה֭וֹשִׁיעֵנִי מִפִּ֣י אַרְיֵ֑ה וּמִקַּרְנֵ֖י רֵמִ֣ים עֲנִיתָֽנִי׃

(כב) הושיעני מפי אריה - כאשר מקרני ראמים עניתני, זה האמורי אשר כגובה ארזי' גבהו (עמוס ב׳:ט׳) שלשים ואחד מלכי':

כג אֲסַפְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לְאֶחָ֑י בְּת֖וֹךְ קָהָ֣ל אֲהַלְלֶֽךָּ׃

(כג) אספרה שמך לאחי - בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב:

כד יִרְאֵ֤י יְהוָ֨ה ׀ הַֽלְל֗וּהוּ כָּל־זֶ֣רַע יַעֲקֹ֣ב כַּבְּד֑וּהוּ וְג֥וּרוּ מִ֝מֶּ֗נּוּ כָּל־זֶ֥רַע יִשְׂרָאֵֽל׃

(כד) וגורו - לשון יראה:

כה כִּ֤י לֹֽא־בָזָ֨ה וְלֹ֪א שִׁקַּ֡ץ עֱנ֬וּת עָנִ֗י וְלֹא־הִסְתִּ֣יר פָּנָ֣יו מִמֶּ֑נּוּ וּֽבְשַׁוְּע֖וֹ אֵלָ֣יו שָׁמֵֽעַ׃

(כה) ענות עני - צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו (שמות י') לענות מפני. שהוא נכנע ומתפלל לפניך:

כו מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י בְּקָהָ֥ל רָ֑ב נְדָרַ֥י אֲ֝שַׁלֵּ֗ם נֶ֣גֶד יְרֵאָֽיו׃

כז יֹאכְל֬וּ עֲנָוִ֨ים ׀ וְיִשְׂבָּ֗עוּ יְהַֽלְל֣וּ יְ֭הוָה דֹּ֣רְשָׁ֑יו יְחִ֖י לְבַבְכֶ֣ם לָעַֽד׃

(כז) יאכלו ענוים - לעת הגאולה לימות המשיח:  יחי לבבכם לעד - כל זה אומר לפניהם:

כח יִזְכְּר֤וּ ׀ וְיָשֻׁ֣בוּ אֶל־יְ֭הוָה כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִֽשְׁתַּחֲו֥וּ לְ֝פָנֶ֗יךָ כָּֽל־מִשְׁפְּח֥וֹת גּוֹיִֽם׃

(כח) יזכרו וישובו אל ה' - יזכרו האומות הרעה שמצאתנו כשיראו את הטובה וישובו אל ה':

כט כִּ֣י לַ֭יהוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃

(כט) כי לה' המלוכה - כי יראו שחוזרת לך המלוכה והממשלה:

ל אָכְל֬וּ וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֨וּ ׀ כָּֽל־דִּשְׁנֵי־אֶ֗רֶץ לְפָנָ֣יו יִ֭כְרְעוּ כָּל־יוֹרְדֵ֣י עָפָ֑ר וְ֝נַפְשׁ֗וֹ לֹ֣א חִיָּֽה׃

(ל) אכלו וישתחוו כל דשני ארץ - הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה, דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה':  לפניו יכרעו - אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם:  ונפשו - של כל אחד ואחד:  לא חיה - לא יחיה, רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה:

לא זֶ֥רַע יַֽעַבְדֶ֑נּוּ יְסֻפַּ֖ר לַֽאדֹנָ֣י לַדּֽוֹר׃

(לא) זרע יעבדנו וגו' - זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו:  יסופר לאדני לדור - סרס המקרא ודרשהו יסופר לדור אחרון לשם ה' ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע:

לב יָ֭בֹאוּ וְיַגִּ֣ידוּ צִדְקָת֑וֹ לְעַ֥ם נ֝וֹלָ֗ד כִּ֣י עָשָֽׂה׃

(לב) יבאו - הראשונים ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה: