משלי פרק טז

משלי פרק טז

א לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃

(א) לאדם מערכי לב - הוא סודר עצתו ודבריו בלבו:  ומה' מענה לשון - כשבא להשיב הקב"ה משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב:

ב כָּֽל־דַּרְכֵי־אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃

(ב) ותוכן רוחות ה' - ומונה הלבבות מי הטוב ומי הרע:

ג גֹּ֣ל אֶל־יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃

(ג) גול אל ה' מעשיך - גלגל והשלך עליו צרכיך ויכונו מחשבותיך, ד"א גול אל ה' מעשיך, התפלל לפניו על כל צרכיך:  ויכונו - יתבססו ויתקיימו:

ד כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃

(ד) כל פעל ה' למענהו - הכל עשה בשביל קילוסו כמו ענו לה' בתודה (תהלים קמז) ד"א להעיד עליו כלומר פעלו מעיד עליו על גבורותיו שניה' בהגדת תהלים:  וגם רשע - עשה להניחו ליום רעה, וכל זה לקילוסו:

ה תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־גְּבַהּ־לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

(ה) יד ליד לא ינקה - מיד ליד בא לו גמול גובה לבו:

ו בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃

(ו) וביראת ה' סור מרע - על ידי יראת ה' סור מרע:

ז בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־אִ֑ישׁ גַּם־א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃

(ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו - ירצה לו שיהיו שלימים עמו:

ח טוֹב־מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃

ט לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃

(ט) לב אדם יחשב דרכו - ללכת דרך ישר:  וה' יכין צעדו - כמו ששנינו (שבת קד), הבא לטהר מסייעין לו:

י קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־שִׂפְתֵי־מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־פִּֽיו׃

(י) קסם על שפתי מלך - על שפתי חכם היושב בדין:

יא פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־אַבְנֵי־כִֽיס׃

(יא) פלס ומאזני משפט וגו' - לשלם לאדם כפעלו, משפט יישטיצ"ה בלע"ז פרעון עונות האדם בפלס ומאזנים:  מעשהו כל אבני כיס - כאשר יש באבני כיס משקלות גדולו' וקטנו' הכל לפי פעלו של אדם:

יב תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃

(יב) תועבת מלכים עשות רשע - דבר תעוב הוא לדיינין ואין הגון להם לעשות רשע:

יג רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃

יד חֲמַת־מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃

(יד) חמת מלך - הוא כמלאכי מות כשלוחי מיתתם:  ואיש חכם יכפרנה - יפייסנה:

טו בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃

(טו) באור פני מלך חיים - מי שהקב"ה מסבי' לו פני' חיים הוא לו לכך צריך אדם ליישר דרכו לפניו:  ורצונו כעב מלקוש - מי שהוא מרוצה לו רצונו טוב לו כעב המביא את המטר:

טז קְֽנֹה־חָכְמָ֗ה מַה־טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃

יז מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃

יח לִפְנֵי־שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃

יט ט֣וֹב שְׁפַל־ר֭וּחַ אֶת־עניים [עֲנָוִ֑ים] מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־גֵּאִֽים׃

(יט) טוב שפל רוח - טוב להתחבר את ענוים ולהיו' אתם שפל רוח מהיות מחלק שלל את גאים:

כ מַשְׂכִּ֣יל עַל־דָּ֭בָר יִמְצָא־ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃

(כ) משכיל על דבר ימצא טוב - הנותן לב להתבונן על דבריו לפלס את דרכיו ימצא טוב:  ובוטח בה' אשריו - כשהוא מפלס דרכיו ורואה בה מצוה שיש בה סכנה או חסרון כיס ובוטח בהקב"ה ועושה הטוב:  אשריו - הן אשוריו שלו:

כא לַחֲכַם־לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃

(כא) לחכם לב יקרא נבון - שלמד חכמה מרבו:  יקרא נבון - סופו שיהיה נבון בדברים מפולפל בחכמתו ויקראו אותו נבון:  ומתק שפתים יוסיף לקח - כשאדם מטעים דבריו לתלמיד וממתיק דבריו בטעמים יוסיף לקח:

כב מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃

(כב) מקור חיים שכל - לבעליו וכן פתרון המקרא שכל הבעלים מקור חיים הוא לו:  ומוסר אוילים אולת - יסורי אוילים ע"י אולת באים להם וכן משמעו האולת יסורין הוא לאוילים:

כג לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃

(כג) לב חכם ישכיל פיהו - לבו מלמד את פיו לדבר צחות (ועל שפתיו יוסיף לבו לקח):

כד צוּף־דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃

(כד) צוף דבש - מתוק דבש, ברישק"ה בלע"ז:  אמרי נועם - דברי תורה:

כה יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת׃

(כה) יש דרך - שהוא ישר לפני איש:

כו נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃

(כו) עמלה לו - לצרכו הוא עמל:  כי אכף עליו פיו - כשפיהו כופהו ותובע לו מאכל אז עמלו עומדת לו שאכל מה שעמל כבר:

כז אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־שפתיו [שְׂ֝פָת֗וֹ] כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃

(כז) כורה רעה - בלבו חורש הרע:  ועל - שפתיו כאש צרבת הרעה כאש שורפת על שפתיו עד שמוציאה בפיו וגומרה:  כאש צרבת - שורפת כמו (יחזקאל כ״א:ג׳) ונצרבו בה כל פנים:

כח אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ן מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃

(כח) ונרגן מפריד אלוף - וע"י ריגונו ותרעומתו מפריד ממנו אלופו של עולם:

כט אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־טֽוֹב׃

ל עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃

(ל) עוצה עיניו - ל' קריצה וכן איעצה עליך עיני (תהילים ל״ב:ח׳):  כלה רעה - כמו כי כלתה אליו הרעה וגומר וגורם לבא רעה לעולם:

לא עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃

(לא) בדרך צדקה תמצא - ע"י הצדקה מאריכין ימיהם:

לב ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃

(לב) ומושל ברוחו - כובש את יצרו:

לג בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־מִשְׁפָּטֽוֹ׃

(לג) בחיק יוטל את הגורל - בינו לבין עצמו אדם מטיל גורל:  ומה' כל משפטו - לברור לכל אחד ואחד חלקו: