בפרוזבוטי.
בוטי - לשון עניות. כמו והעבט תעביטנו (דברים טו) במסכת גיטין (דף לז.):
אמר רב פפא: וקרו ליה עבדא דמזדבן בטלמי.
בטולמי - נהמא. "בככרות לחם עשרים לחם שעורים" (מלכים ב ד[1]) מתרגמינן: עשרין טולמין דלחמא:
וכל זה איננו שוה לי
מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו[1], ובשעה שרואה את מרדכי יושב בשער המלך אמר:: כל זה איננו שוה לי.
ואמר ר' אלעזר אמר רבי חנינא[2]: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק.
שנאמר: (ישעיהו כח) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי [וגו'].[3]
מאי: לעטרת צבי ולצפירת תפארה?
לעושין צביונו[4] ולמצפין תפארתו[5].
יכול לכל[6] - ת"ל: לשאר עמו - למי שמשים עצמו כשירים.
ולרוח משפט[7] - זה הדן את יצרו.
לרוח משפט - לשופטים את רוחן יהיה לעטרה:
דן את יצרו - כופהו לשוב בתשובה:
וליושב על המשפט - זה הדן דין אמת לאמתו.
ולגבורה - זה המתגבר על יצרו.
ומתגבר על יצרו - אינו הולך אחריו לעבור עבירה:
משיבי מלחמה - שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה.
שערה - [אלו ת"ח] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
שמשכימין כו' - והיינו "שערה" - שעושין [שנעשים שוערים] לפתוח דלתות בהשכמה ולאחר [שם עד] זמן נעילתו:
אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבונו של עולם מה נשתנו אלו מאלו[8]?
אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה, אומות העולם לא עסקו בתורה.
אמר ליה[9] גם אלה
גם אלה - אלו הרשעים הנידונין בגיהנם:
ביין שגו
ביין שגו - כלומר אף הם עשו כהם, לפיכך דנם:
ובשכר תעו
פקו פליליה.[10]
פקו פליליה - לגיהנם נשפטו:
אין פקו אלא גיהנם - שנאמר: (שמואל א כה) ולא תהיה זאת לך לפוקה[11]
ואין פליליה אלא דיינין - שנאמר: (שמות כא)[12]
ותעמד בחצר בית המלך הפנימית[13]
א"ר לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה.
אמרה: (תהילים כב) אלי אלי למה עזבתני[14]
אלי אלי למה עזבתני - במזמור: אילת השחר הוא:
- שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון.
על אונס - [אע"פ] שאני באה אליו מאלי - אונס הוא:
או שמא על שקראתיו כלב - שנאמר: (תהילים כב) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי.[15]
הצילה מחרב נפשי - באותו מזמור הוא:
חזרה וקראתו אריה - שנאמר: (תהילים כב) הושיעני מפי אריה[16]
ויהי כראות המלך את אסתר המלכה[17]
אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה: אחד - שהגביה את צוארה, ואחד - שמשך חוט של חסד עליה, ואחד - שמתח את השרביט.
וכמה?
אמר רבי ירמיה: שתי אמות היה, והעמידו על שתים עשרה.
ואמרי לה: על שש עשרה.
ואמרי לה: על עשרים וארבע.
במתניתא תנא: על ששים.
וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה.
אמתה של בת פרעה - ותשלח את אמתה ותקחה (שמות ב[18]):[18]
וכן אתה מוצא בשיני רשעים.
דכתיב: (תהילים ג) שיני רשעים שברת.[18]
בשיני רשעים - עוג מלך הבשן במס' ברכות פרק הרואה (דף ד:) [שעקר הר בת ג' פרסי להשליכו על ישראל, ונתנו על ראשו, ושלח הקב"ה נמלים ונקבוהו ונכנס בצוארו. בקש לשומטו ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן]:
ואמר ריש לקיש: אל תקרי שברת אלא שריבבת[19].
אל תקרי שברת אלא שרבבת - גרסינן. ומשיני רשעים נפיק להאי דרשה, דליכתוב קרא: ושן רשע - אלא י' דשיני[20] וי"ם[21] דרשעים - הרי ששים:
רבה בר עופרן אמר משום ר"א ששמע מרבו ורבו מרבו - מאתים[22].
ויאמר לה המלך לאסתר המלכה מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש[23]
חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות.
ולא דבר שחוצץ במלכות - בנין הבית, שהוא באמצע של עולם. כדאמרי' בסדר יומא (דף נד:) אבן שתיה שממנה נשתת העולם:
ומאי ניהו? בנין בית המקדש.
יבא המלך והמן אל המשתה[24]
ת"ר: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?
ר"א אומר: פחים טמנה לו - שנאמר: (תהילים סט) יהי שלחנם לפניהם לפח.[25]
ר' יהושע אומר: מבית אביה למדה.
מבית אביה למדה - שמעה התינוקות אומרים כן:
שנאמר: (משלי כה) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'[26]
ר"מ אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד.
וימרוד - במלך. שהיתה שעתו מצלחת:
ר' יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית.
ר' נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו דעתן מן הרחמים.
ר' יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת.
שיהא מצוי לה - אולי תוכל להכשילו בשום דבר לפני המלך:
ר"ש בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס.
ירגיש הקב"ה - שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל. אי נמי, ירגיש שאני צריכה להחניף רשע זה ולזלזל בכבודי:
רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים, כדי שיהרג הוא והיא.
שיהרג הוא והיא - שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו. [נ"א. וכי גזרי גזירה ומית חד מינייהו בטלי הגזירה]:
רבן גמליאל אומר: מלך הפכפכן היה.
מלך הפכפך היה - וחוזר בדיבורו. אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו. ואם לא יהא מזומן, תעבור השעה ויחזור בו:
אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי.
דתניא: רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך קנאתו בשרים[27].
רבה אמר: (משלי טז) לפני שבר גאון[28].
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: (ירמיהו נא) בחומם אשית את משתיהם וגו'[29]
בחומם אשית את משתיהם - על בלשצר וסיעתו נאמר, בשובם מן המלחמה. שדריוש וכורש[30] היו צרין על בבל, ונצחן בלשצר אותו היום, והיו עייפים וחמים[31] וישבו לשתות ונשתכרו, ובאותו היום נהרג[32]. ואף אסתר אמרה מתוך משתיהן של רשעים באה להם פורענות:
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, א"ל: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי.
א"ל: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי.
ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו
וכמה רוב בניו?
אמר רב: ל' - עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים.
ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא - דכתיב: (שמואל א ב[33]) שבעים בלחם נשכרו.
שבעים בלחם נשכרו - יונתן תרגם על בניו של המן:
[34] - אל תקרי שבעים אלא שבעים.
ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו - שנאמר: ורוב בניו.
ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו?
אמר רב נחמן בר יצחק: ורב כתיב.
בלילה ההוא נדדה שנת המלך[35]
אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם.
שנת מלכו של עולם - דוגמא: ויקץ כישן ה' (תהלים עח[33]) - לנקום נקמתו:
ורבנן אמרי: נדדו עליונים נדדו תחתונים.
נדדו עליונים - שהיו מלאכים מבהילים אותו[36] כל הלילה, ואמרו לו: כפוי טובה - שלם טובה למי שעשאה. לשון מורי. ויש אומרים: [נדדו עליונים] כדי שירבו בתחנונים לבקש על הדבר:
רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש.
נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן?
מאי דקמן דזמינתיה - כלומר מה זאת הבאה לפני עכשיו דבר חדש כזה:
דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה.
הדר אמר: אי הכי לא הוה גברא דרחים לי, דהוה מודע לי.
הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי.
מיד:
ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים
מלמד - שנקראים מאיליהן.
וימצא כתוב - כתב מבעי ליה.
כתוב - משמע שהיה כתוב מחדש, כתב משמע מעיקרא. וימצא כתוב בספר זכרון לפניו אשר הגיד מרדכי:
מלמד