ב"ה, ג' טבת, תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, ובשאלותיו:
א) בהנוגע לפעולה עם הזולת לקרבו לאבינו שבשמים לתורתו ולמצותיו.
הלואי שהי' כל אחד מאתנו מנצל כל זמנו הפנוי מלימוד שיעורים הקבועים, לעבודה קדושה האמורה, שאז היו עושים גדולות ונפלאות, ואין זה מבטל מעשיית מצוה אלא אדרבה פסק המשנה מצוה גוררת מצוה.
ב) ע"פ הנ"ל מובן ג"כ המענה לשאלתו השני', שהוא ניערוועז ע"י שמעיק כעול על מוחו, סדר לימודו עבודתו פרטית וכו', שנוסף על הענין שזהו היפך אופן עבודת ה' [שמפורש בכ"מ שצריך להיות דוקא בשמחה ובטוב לבב ונפסק להלכה ברמב"ם סוף הלכות לולב], הנה אין כל סיבה להיות ניערוועז מהנ"ל, כי די ומספיק זמן ביום לשמור השיעורים בלימודו, לעבודתו הפרטית וכו' ואדרבה הנ"ל מועיל בניצול הזמן כדבעי בקליטת הענינים שלומדם בקלות.
ג) בהנוגע לכוונה בתפלה, צדק בדבריו שלא בכל פעם היא אותה העצה, שהרי תלוי זה במצב רוח האדם, המשתנה מזמן לזמן, בכ"ז ישנן נקודות כלליות, אשר בכל עת ובכל זמן מועילות הן, ומהן נתינת הצדקה לפני התפלה וכמרז"ל (ב"ב י, א') ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וכמ"ש אני בצדק (אזי) אחזה פניך, כן הזהירות בטבילת עזרא, ושיהי' הסידור פתוח לפניו במקום בו מתפלל, ז.א. שאפילו כשמפני העמקות או התלהבות מתפלל בעינים סגורות וכיו"ב עצם הענין שהסידור פתוח באותו מקום, מאחז (האלט צו) המחשבה.
ד) בהנוגע לשמירת הדבור, וחזוק במדת הבטחון - עצה משותפת לשניהם, היא ההתבוננות איך שה' נצב עליו ובוחן כליותיו ולבו וכו' כמבואר בספר תניא קדישא פרק מ"א, ומהנכון אשר ידע בעל פה, מהתחלת הפרק עד לעמוד שני תיבת המלך. ומזמן לזמן יחזור על זה.
ה) בהנוגע למ"ש אשר יפול ולא קם ח"ו וכו' - מובן שזהו היפך תורתנו תורת חיים, שמבואר בכ"מ, אשר עשיית מצוה מזככת את האדם העושה המצוה אף שלא תמיד מרגיש הוא זה, ובאמת גם בשכל הפשוט מובן הוא, שהרי בעשיית מצוה ממלא רצון הבורא וזה מקשר את האדם עם הבורא, ואיך זה אפשר שלא יפעול הענין פעולתו ועד היכן מגיעים הדברים, אשר אפילו אלו שהם בסוג אלו ר"ל שנאמר עליהם, מה לך לספר חוקי, ציוונו רז"ל לעולם ילמוד אדם, וכמבואר הענין גם בהלכות ת"ת לרבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה), בפרק ד' סעיף ג' ובקונטרס אחרון שם, עיי"ש דברים נפלאים, ובתניא בכ"מ כמצוין בסוף במפתח הענינים.
ו) ולשאלתו בסיום מכתבו, שיש לו סדר לימוד עם אחד, שירא מהשפעתו עליו, אף שרואה ברור שהוא משפיע עליו לטובה.
מהנכון באופנים כמו אלו, לספר לו מה שלמד בספרי חסידות ומוסר מבלי להכנס לוויכוחים, ובאופן כזה הרי ודאי שיש להמשיך בהשיעור שלומדים.
תקותי שהשתתף בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, ויהי רצון שתומשך הפעולה על כל השנה כולה.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.
B"H, the 3rd of Teves, 5719. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
After the longest break, your letter from Tuesday—which is doubly good—was received, with your questions:
a) Regarding working with others to bring them closer to our Father in Heaven, His Torah and mitzvos: If only each of us would use all our free time outside of fixed study sessions for this holy work! Then we would accomplish great and wondrous things. This does not detract from doing mitzvos; on the contrary—the Mishnah rules that one mitzvah brings another.
b) Based on the above, this also answers your second question: you feel nervous because you see it as a burden on your mind—your study schedule and private work. Besides the fact that this is contrary to the way of serving Hashem [as explained in many places that it must be with joy and gladness of heart and ruled by Rambam at the end of Hilchos Lulav], there is no reason to be nervous about this. There is enough time in the day to keep up with your studies and private work. In fact, this helps use time properly and absorb what you learn more easily.
c) Regarding intention in prayer: You are correct that not every time requires the same advice—it depends on a person's mood which changes from time to time. Still, there are general points that always help: giving charity before prayer (as our Sages say in Bava Basra 10a: "Rabbi Elazar would give a coin to a poor person and then pray," as it says "Ani b'tzedek (azai) echezeh fanecha"—"I will behold Your face in righteousness"), being careful about Ezra's immersion, and having the siddur open before you where you pray. That is—even if due to depth or enthusiasm you pray with closed eyes or similar—the very fact that the siddur is open at that place holds (halts) your thoughts.
d) Regarding guarding speech and strengthening trust—one shared piece of advice is to contemplate how Hashem stands over him and examines his mind and heart etc., as explained in Tanya chapter 41. It is proper to know by heart from the start of the chapter until page two at the words "the King." From time to time review this.
e) Regarding what you wrote about falling and not rising G‑d forbid—this is contrary to our Torah of life which explains in many places that doing a mitzvah refines a person even if he does not always feel it. In truth even simple logic shows this: when doing a mitzvah one fulfills the Creator's will which connects him with the Creator—how could this not have an effect? And even those who are described as "What right do you have to declare My statutes," our Sages instructed that one should always learn Torah—as explained also in Hilchos Talmud Torah by Rabbeinu HaZaken (the Baal HaTanya—who rules in hidden aspects of Torah) and Shulchan Aruch (who rules in revealed aspects), chapter 4 section 3 and Kuntres Acharon there—see there for wondrous things—and Tanya as referenced at the end in the index.
f) To your final question: you have a study session with someone but fear his influence on you even though it's clear you're influencing him for good. In such cases it's proper to share what you've learned from Chassidus or Mussar books without getting into arguments; this way you should certainly continue learning together.
I hope you participated in the farbrengen of Yud-Tes Kislev, may its effect continue throughout the year.
Blessings for good news in all mentioned above.
Summary
The Rebbe encourages using spare time for outreach, maintaining joy rather than anxiety in personal growth, practical steps for focused prayer and trust in G‑d, perseverance despite setbacks through mitzvos, and influencing others positively without dispute.