ב"ה, י"ז אד"ש, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה ניסן שי'
שלום וברכה!
במענה למכתב כת"ר במה דשאילנא קדמיכון, אשר כיון שבביהכ"נ שלו מתפללים בנוסח אר"י משנים קדמוניות, וחלק חשוב מהמתפללים, מתפללים בנוסח, שגם ברכות השחר אומר הש"ץ העובר לפני התבה, וכיון שאין נוהג זה בביהכ"נ, הרי חושש כת"ר שנשארו הנ"ל קרח מכאן וקרח מכאן, שאין אומרים ברכות השחר בביתם, כיון שלא הורגלו בזה, ואין אומרים זה גם בביהכ"נ כיון שכל הצבור אין אומרים זה וכו' שלכן קס"ד, להנהיג אמירת ברכות השחר בצבור ע"י הש"ץ כשעובר לפני התבה ולאחרי כן יתפלל בנוסח אר"י כמקדם.
והנה בכגון דא נמנע הנני להאריך, כיון שצריך לסמוך על סברות מדילי כיון שלע"ע לא מצאתי השאלה או בכגון זו בספרים, אף שיש לדמותה באיזה פרטים לאיזה ענינים.
ואכ"מ.
והנקודה לדעתי, שבאיזה אופן שיסדרו סדר התפלה יש מקום לחששות ובאם יסדרו כהקס"ד, יש מקום לומר:
א) שאותם האומרים ברכות השחר בביתם, יאמרום עוה"פ ביחד עם הצבור (אף שלכאורה החשש רחוק, וקרוב יותר - ללא).
ב) שאותם שאומרים ברכות השחר כהנוסח שלנו, יחדלו מזה, ויחכו באמירתם עד לבואם לביהכ"נ, שבזה חשש כפול.
(א) ביום שלא יתפללו בצבור, מי יודע מה יהי' בברכות השחר שלהם ובפרט שבעוה"ר האומר קדיש וכיו"ב יש חשש (רחוק - עכ"פ) שכשאין בא לביהכ"נ גם תפלתו כו'
(ב) כמה ענינים שמותר לעשותם רק לאחרי ברכות השחר (וכמו אמירת פסוק בע"פ או במכ"ע כמנהג המדינה וכיו"ב) יעשו אותם מקודם לזה, כיון שנעשים הם בביתם ועכ"פ קודם הכניסה לביהכ"נ, ואף שחשש זה ישנו גם בהמתפללים בנוסח ספרד וכו', אבל בהנוגע אליהם, אין בידנו לתקן מה, כיון שמנהג אבותיהם בידיהם, משא"כ בנוסח אר"י, הרי ע"י הנהגת שינוי האמור, יעוררום לשנות מנהגם דעד עתה, שזה נותן מקום לאחת החששות האמורות, וקשה לשקול איזה חשש יש לו מקום יותר, שהרי אין דיעותיהם של בנ"א שוות זל"ז.
המורם מכל האמור לדעתי הוא, שכיון שיש סברא לכאן ולכאן - מכרעת הסברא שלא לשנות החזקה דעד עתה ומהנוהג דעד עתה, ושב ואל תעשה עדיף, אלא שמובן וגם פשוט, שכיון שחושש כת"ר שבהשאר הנוסח דעד עתה, הנה כמה מהנ"ל אין מברכין ח"ו ברכות השחר, הנה בכל עת מצוא יש לעורר עד"ז בכל אופנים האפשרים.
ועוד טעם עיקרי שלא לשנות - כיון שחיוב ברכות השחר הוא כשקם ממטתו, ואח"ז הוא רק בתור תשלומין (שו"ע אדה"ז ר"ס ע"א. ומ"ש בהגהת חת"ס שם יעוין במחצה"ש).
בברכת הצלחה לנהל עדתו מתאים לרצון רבותינו נשיאינו מתוך בריאות הנכונה והרחבת הדעת.
נ.ב.
להעיר להנ"ל (אף שגם לולא זאת, לדעתי שב ואל תעשה עדיף):
א) ברכות השחר מובן שאינם אלא מדרבנן, ואף ברכת התורה דאורייתא הרי יוצא בברכת אהבת עולם.
ב) אמירת ברכות השחר פעמים, נכנס זה בגדר דשם שמים לבטלה, אשר לכמה דיעות, מדאורייתא הוא, אפילו בכגון דא שיש מקום לומר שאין זה לבטלה לגמרי כיון שבפעם השני אומרן ביחד עם הצבור ובהשתתפות עמהם, ועכ"פ לכ"ע עיקר מדאורייתא.
מוסג"פ מה שהו"ל לאחרונה שבטח יעניין את כת"ר שי'.
מו"ה ניסן: טלושקין, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ז ו'קנט, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תתמח.
B"H, 17 Adar Sheni, 5719.
Brooklyn.
Haraha"g vavac"h iy"a nu"n oseik b-tzt"z Nisan Talushkin
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter regarding my previous question: Since your synagogue has prayed in Nusach Ari for many years, but a significant portion of congregants follow a custom where the shaliach tzibbur (prayer leader) recites Birchot HaShachar aloud for all, and since this is not the practice in your synagogue, you are concerned that these individuals may end up not saying Birchot HaShachar at all—neither at home (since they are unaccustomed) nor in synagogue (since it is not done communally). Therefore, you considered instituting communal recitation of Birchot HaShachar by the shaliach tzibbur before continuing with Nusach Ari as before.
In such matters I refrain from lengthy discussion, as one must rely on personal reasoning; I have not found this question or similar cases addressed directly in the sources, though there are partial parallels. The main point as I see it: however you arrange the prayer order, there will be concerns. If you follow your proposal, it could lead to: a) those who already say Birchot HaShachar at home repeating them with the congregation (though this concern seems remote), and b) those who recite them according to our custom might stop doing so at home and wait until arriving at synagogue—this brings two concerns: (1) On days they do not attend synagogue, who knows if they will say Birchot HaShachar at all? Especially since unfortunately there is concern that if one does not come to synagogue he may also neglect other prayers; (2) Certain things permitted only after Birchot HaShachar—such as reciting verses by heart or other local customs—might be done beforehand at home or before entering synagogue. While this concern exists for those praying Nusach Sefard as well, we cannot change their ancestral custom; but for Nusach Ari, instituting such a change would prompt people to alter their established practice, which itself raises concerns. It is difficult to weigh which concern is greater since people's opinions differ.
The conclusion from all this is that since there are arguments both ways, logic dictates not to change the established custom; "sit and do nothing" is preferable. However, since you are concerned that under the current practice some may not say Birchot HaShachar at all G‑d forbid, every opportunity should be taken to encourage proper observance by all possible means.
Another main reason not to change: The obligation of Birchot HaShachar arises upon rising from bed; afterward it is only as compensation (see Shulchan Aruch Admor Hazaken section 71 and Chasam Sofer's glosses there). Wishing you success in leading your congregation according to our Rebbeim's wishes with good health and peace of mind.
P.S. To note regarding the above (though even without this my opinion remains "sit and do nothing"): a) Birchot HaShachar are rabbinic obligations; even Birkat HaTorah—which is biblical—can be fulfilled with Ahavat Olam. b) Reciting Birchot HaShachar twice enters into the issue of uttering G‑d's name in vain—which according to many opinions is biblically prohibited—even though here one could argue it's not entirely in vain since the second time it's said with the congregation and participation; nevertheless according to all opinions it is primarily biblically prohibited. Enclosed is something recently published which will surely interest you.
Summary
The Rebbe teaches that when faced with conflicting concerns about changing communal prayer practices—especially regarding blessings like Birchot HaShachar—it is best to maintain established customs while encouraging individual observance through education and gentle reminders.