ב"ה, יו"ד כסלו, ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצרכי צבור בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות וכו' מהרש"ז שי'[1]
שלום וברכה!
הגיעתני הבשורה טובה שנועדו אצל כ' באי כח כפר חב"ד ובאי כח המשרדים המתאימים ונתקיימה ישיבה תחת נשיאותו בהנוגע להקמת השיכון בכפר חב"ד. ותקותי אשר בטח תביא הישיבה הזאת ענין של פועל בקרוב, ומתאים לגודל ערך הענין.
ומגלגלין זכות ליום זכאי, היום יום הגאולה והנצחון של אדמו"ר האמצעי ממלא מקום אביו אדמו"ר הזקן, אשר מסר - על פי מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בסוף ס' קיצורים והערות לתניא, סוף ע' קכב - אשר "בגלל המסירת נפש הלזו (של אדמו"ר הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה". וזה מחזק בטחוני אשר אם גם תהיינה איזו מניעות, יתגברו עליהן ולא רק שהדבר יצא לפועל, אלא שגם במדה המקסימלית ובהקדם.
וכיון אשר תקותי חזקה, מתאים למה שכתבתי לכ' במכתבי הקודם, אשר כ' ישתתף בהתועדות דכפר חב"ד ביום הגאולה חג החגים י"ט כסלו, יום גאולת ונצחון אדמו"ר הזקן ואתו עמו של תורת החסידות ועניני', הרי שעת הכושר היא להודיע על דבר השיכון בעת ההתועדות, וגדולה התועדות חסידותית לפרוץ גדרים ולהסיר מחיצות, ובזה גם המחיצה שבין הרצוי והטוב - והאפשרי, שתהי' אפשריות מלאה וגם יביאוה לפועל במלוי הרצוי והטוב בשלמותם.
כפי שכותבים לי דנו בעת האסיפה האמורה על דבר שיכון בממדים מצומצמים, והנה אף שכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' רגיל להזכיר הדגשת הבעש"ט בכוונת הכתוב: והי' ראשיתך מצער (ועי"ז) ואחריתך ישגה מאד, הנה יש לצאת ידי חובת "ראשיתך מצער" בהדיבור, אבל בהנוגע לפועל לעשות בממדים רחבים. ואם רק יש אפשריות, בקשתי לבבית - לשיכון, בשלב ראשון, לכל הפחות של עשרים וארבעה דיורים. ועוד בקשה, אשר גם הבתים לבעלי המקצוע - תוגמר בנייתם, ואלה שלא התחילו עדיין יתחילו וגם יוגמרו. ורוצה אני לקוות שבהשתדלות כ', ועל פי האמור לעיל ע"ד הפס"ד בבי"ד של מעלה, תוגמר כל הבני' והשלב ראשון הנ"ל ליום הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר - י"ב, י"ג תמוז הבע"ל.
ארשה לעצמי לעשות את כ' לשליח לדבר מצוה בעוד סעיף בהאמור, ומסגיר אני בזה המחאה ממגבית לונדון לטובת ועד הכפר בהמגיע מהם בהשתתפותם בבנין השיכון, והמחאה שני' - השתתפותי הפרטית גם אני בבנין שיכון זה (וגם הוא, כמובן, ע"ח הסכום שהתחייבו ועד הכפר להמציא). ות"ח על טרחת כ' למסור ההמחאות לתכליתן.
אמרו חכמינו ז"ל, כל העוסק בבנין מתמסכן, ובאותו עמוד עצמו מובן[2] שכל אדם שאין לו בנין אינו אדם (יבמות סג, א). ואמרתי לבאר הסתירה-לכאורה בהנ"ל, אשר בשביל להעמיד בנין, בנין אמתי שהוא כולל ומקיף ומייחד את האדם עם כל הנכסים שלו, עד שכולם מתעלים למדריגה העליונה שבהם היא מדריגת אדם, שנקרא כן על שם אדמה לעליון, אין מספיקים נכסין שבגלוי דכוחות הנפש הגלויים, כי לא באופן כזה יבנה בית בנין עדי עד. ורק כשמתמסכנים, זאת אומרת, משקיעים הכוחות שבגלוי כולם ועוד שואבים מכוחות הנעלמים, כוחות העצמיים, בזה מניחים יסוד, בונים הכתלים ועד לגג, ועד בכלל, ונעשה - תפארת אדם (כיון שעבד עבודתו, ייגע והגיע) לשבת בית, וכמובן מהענינים ברוחניות, ובפרט על פי המבואר בתורת החסידות במאמר רבינו הזקן ד"ה מזמור שיר חנוכת הבית, נדפס בלקו"ת סוף פ' ברכה.
ובגישה זו לבעי' זו - בודאי שהשיכון ייבנה בממדים האמורים כנ"ל (אף שלדידי, גם זה בגדר ראשיתך מצער הוא), ומקוה הנני שגם בזה יקויים: מי שיש לו מנה רוצה מאתים, מאתים-רוצה ד' מאות, וכאשר כ' ומושפעיו יראו ההצלחה בבנין שיכון האמור ירצו כפליים וכפלי כפליים (בעזהשי"ת) וסו"ס גם רצון זה יעשה.
בכבוד ובברכה לבשורות טובות בהאמור ולהתועדות שמחה ופעילה.
מהרש"ז: שזר. אגרות נוספות אליו - לעיל ה'תתצג, ובהנסמן בהערות שם.
אמרו חכמינו ז"ל: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'תשג.