ב"ה, כ"ה מנ"א, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו כותב אשר חסר אצלו הענין דמוח שליט על הלב, מתרגש מכל דבר קטן וגדול וכו'
והנה בכל[1] מצב הנ"ל הוא ע"י שהאמונה בהשגחה פרטית הוא רק באופן מקיף, כי כשנכנסת בפנימיות מובן שאין כל מקום להתרגשות וכמבואר באגה"ק סי' כ"ה.
ומהנכון שיהיו חקוקים בזכרונו הנאמר בהתחלת פרק מ"א בתניא (עד דף נ"ו ע"ב) תיבת לפני המלך, וכשירגיש שמתחיל להתרגש יתבונן בזה במחשבתו או גם יעבור עליהם בדבור.
בטח שומר שיעורי חת"ת (חומש תהלים ותניא) ואינו ממשיך עצמו (ציהט זיך ניט אריין) בבקשת חשבונות רבים, כיון שהאלקים עשה את האדם ישר, ועליו להלוך בדרך הישרה זו דרך תוה"ק ללמדה בהתמדה ושקידה ולקיים מצותי' בהידור, ולא להתעסק בפשט'לעך דחשבון הנפש, מהלך הנפש וכו' וידוע מאמר רז"ל יגעת ומצאת, ויהי רצון שגם על חבריו ישפיע בכגון דא.