ביאור על הנ"ל
כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם. [ישעיה סו, כב]
[מבאר שהנשמה ירדה לעוה"ז לברר בירורין ע"י התורה ומצוות ועי"ז יהי' גילוי אור על נפשו]
הנה נודע תכלית ירידת הנשמה לגוף בעוה"ז. שטרם ירידתה, היתה כלולה במאצילה ב"ה באהוי"ר כו'. כי הנפש יש לה שכל ומדות כו'. וירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים כו' ומלבישים אותה בלבושים צואים. הן המדות שמצד הקליפה כו'.
שירידה זו צורך עליי' היא. כדי לברר בירורין ע"י המשכת התורה והמצות שבהן מלובש אור א"ס ב"ה. ובהן ועל ידן יהי' גילוי אור א"ס ב"ה ממש על נפשו כו' כמ"ש במ"א.
[מקשה איך תורה ומצוות גשמיים מביאים להנשמה יותר ממה שהי' לה האוי"ר. וגם עכשיו צריכה הנשמה לאהוי"ר א"כ מה התועלת להנשמה בהתורה ומצוות בעוה"ז]
ולהבין זה, שהרי התורה והמצות אשר לפנינו הן ג"כ בירידות והשתלשלות המדרגות מאור פניו ית', עד שנתלבשו בענינים גשמיים וחומריים, שלכן בקשו המלאכים אשר: "תנה הודך על השמים כו'". ובמה יהיה יתרון מעלתן ממעלת אהוי"ר של הנשמה?
וגם, הרי אמרו כי אורייתא בלא דו"ר לא פרחת לעילא, שאהוי"ר הן הגדפין המעלות ומנשאות את התורה. והרי אדרבה נראה שמעלת אהוי"ר גדלה מאד ביתר שאת ממעלת התורה?:
[מבאר שאצילות הוא עולם שמיוחד בהקב"ה]
אך הענין הוא, דכתיב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו'".
"הנקרא בשמי" - הוא עולם האצילות, שהוא נקרא בשמי ממש. ששם שורה אור א"ס ב"ה ממש, ומתייחדים עמו בתכלית היחוד. דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד. שהכל בטל ונכלל באור א"ס ב"ה ממש. ועל כולם נקרא שמו, שכולם הם בבחי' א"ס.
הגם שאין ערוך אליו ית', (וכנודע, שאדם דאצילות נקר': אדם דעשיה בחי' עשי' גשמי') ואפילו עולם האצילות אינו אלא זיו והארה כו'. רק שההארה היורדת ונמשכת שם היא מתאחדת בלי שום פירוד והתחלקות עד שכולם מלאים מן ההארה ההיא. ואין שם תפיסת שום דבר זולת ההארה ההיא.
כי אצילות מלשון הפרשה. כמו: "ויאצל מן הרוח כו'" דגבי משה, דתרגומו: "ואפריש". שבודאי לא נתן כל רוחו על הזקנים עד שהגיעו למעלתו ומדרגתו ממש, אלא שהפריש מרוחו והוריד למטה שיתלבש במדת הזקנים כדי שיתעלו קצת, ויוכלו שאת עמו כאחד והיו לאחדים. עם היות שאינם אחדות אחד במהותם ממש - מ"מ יכולים הם להתאחד עמו. והיינו שהם מיוחדים בזיו ואור הנמשך ממנו.
כך עולם האצילות הוא, שהאציל אור א"ס ב"ה והפריש זיו ואור בעולם ההוא שיהי' יכולת בהם לקבל זיו ואור אוא"ס ב"ה הזה, בבחינת יחוד. שיתייחד הכל בבחינת אור א"ס, דהיינו בבחי' אור וזיו הנמשך ממנו.
וענין היחוד הוא בב' בחינות: איהו וחיוהי איהו וגרמוהי.
חיוהי - הם האורות. דהיינו, המקורות שמהן נתהוו חכמה וחסד כו', והמקורות הם אורות וחיות.
שבאורות לא שייך עדיין בחי' התחלקות פרטים, להיות נק' בשם חכמה או חסד כו'. וכמ"ש במ"א בענין האורות: דאחליפו דוכתייהו אור החסד בכלי הגבור' כו'.
וגרמוהי - הם הכלים המגבילים את האורות. שע"י הכלים הם עולים בשם חכמה או חסד כו'.
ואעפ"כ שורה בהם אור א"ס בבחינת יחוד, ונקרא חכמה דא"ס וחסד דא"ס כו'. שעם היות שנקרא בשם חכמה - מ"מ אינה נגבלת בשם גבול ומדה אלא כמאמר: אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא כו'. והוא המדע והוא הידוע כו'. ולכן נק' עולם האצילות: "הנקרא בשמי" ממש.
אבל עולם הבריאה, וממנו ולמטה נקרא: "לכבודי בראתיו כו'". כבוד הוא התלבשות. וכמאמר אליהו: "לבושין תקינת לון כו'". כמו לבוש שאינו מתאחד עם עצמיות כו', אלא אדרבה שהעצמיות מתכסה ומתעלם בהן לבלתי הגלות נגלות העצמי' כמו שהוא. ואין אור העצמות נראה אלא דרך לבוש זה.
ומ"מ: "לבושין תקינת לון כו'", שהוא תקון כדי שיתגלה אור העצמיות דרך לבוש דוקא, שבלתי לבוש לא היה עולם הבריאה יכול לקבל כו'. ולפי שבלבוש זה מתגלה אור העצמות, לכך כתיב: "וצבא השמים לך משתחוים" שבטלים כו'. ומחמת שאינו מתגלה אלא בבחי' לבוש, לכך הם בבחי' פירוד. "ומשם יפרד", טורי דפרודא כו', שאינם מתאחדים כבאצילות:
והנה נודע עבודת המלאכים שעומדים מששת ימי בראשית ברום עולם ומשמיעים ביראה כו' אריה שאג הוא מיכאל פני אריה אל הימין וכד איהו שאיג שאגין לגבי' ש"ע אלפין אריות כו' שהן מחנה מיכאל כו'. וצריך להבין מהו עבודתם ואיך נחשבת עבודה להם מה שבטלים בהשגתם חיותם וקיומם מאין ליש, מאחר שכך היא השגתם? ולמה שואגים ומרעישים? איזה חידוש נתחדש להם בהשגתם זו? ומה הם משתוקקים ונכספים?
אך הענין הוא, כי הנה עולם האצילות הוא עולם התקון, שנתקן כבר להיות האורות והכלים בבחי' איהו וגרמוהי חד כו' כנ"ל. משא"כ עולמו' בי"ע, הם משבה"כ שבעולם התהו שנפלו בבי"ע. ולכן צ"ל עבודה תמה להמשיך בהם בחי' תקון מעולם האצילות, כדי שגם הם יתעלו ויתאחדו.
ולא די באור וחיות הנמשך דרך מסך והתלבשות כסדר ירידת והשתלשלו' המדר', כמו שהוטבע בטבע יצירת העולם, להיות מדרגה אחר מדרגה אבי"ע, שעולם הבריאה הוא בבחי' פירוד טורי דפרודא כו'. אלא צריך להמשיך אור חדש מלמעלה, עד שיוכלל עולם הבריאה בבחינת עולם האצילות ממש.
כי עולמות בי"ע הם: "אשר ברא ה' לעשות", ולתקן מה שלא נתקן כך בסדר השתלשלות בשעת בריאת עולם.
וגם עולם העשי' שהוא התחתון מכולם: מלך בעל חנן בן עכבור, הנה אח"ז וימלך תחתיו הדר כו' שהוא עולם התקון.
וזהו דרך כלל כל העבודה בעולמות בי"ע, להיות שהם מבחי' שבה"כ שנפלו מעולם התהו בבי"ע, וצריכים תקון להתעלות ולהתכלל באצילות. והתקון הוא על ידי עבודה:
והנה בעוה"ז הגשמי שהוא מגושם, כמו עפר מן האדמה, ואעפ"כ מפני שיש בו חיות רוחני מעפר העליון שבעולם התהו שלפני אצי', יש בו יכולת להתתקן.
והנה ענין התקון, היינו בירור הרע מן הטוב. להסיר הסיגי' והפסולת כדי שיוכל הטוב לעלות.
והנה בבריאה רובו טוב כו' עד בעשי' רובו רע ומעורב כו'. וצריך עבודה תמה גם לבחי' זו להפריד הרע.
ובירור זה נעשה ע"י סדר התפלה. שעד"ז נתקן כל סדר התפלה. והיינו ע"י בחי' רצוא: אם ישים אליו לבו כו'. ורצוא זה היינו מ"ש: "כי בכה ארוץ כו' אדלג שור". שור, פי' חומה דהיינו בחי' מקיפים. ו"אדלג שור", ר"ל שאדלג למעלה מבחי' כל המקיפים מחמת בחי' רצוא לדבקה בו בא"ס ב"ה ממש, שהוא למע' מגדר עלמין. ואינו לא בבחי' ממלא ולא בבחי' סובב כו'. וכל עולם האצי', עולם הברודים, נקרא אדם דעשיה בלבד. ואדם דיצירה - עולם הנקודים כו'.
ומרצוא זה: "יתפרדו כל פועלי און". כמ"ש: "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים כו'".
ועד"ז הוא כל סדר תפלה, שהיא בכללה רוממות אל כו', ולכן בה ועל ידה נעשה הבירור והפירוד הטוב מהרע. וזו היא עבודת התפל' ברצוא שהיא בירור המ"ן.
אבל בירור המ"ד, שהיא ההמשכ' עליונה שמעולם האצי', להיות ביטול והתכללות כבאצי' ממש בחי' יחוד עליון, אשר שם: "איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד", חד ממש. זה נעשה ע"י תורה ומצות, שהן הן המשכות מבחי' יחוד עליון, דאורייתא וקוב"ה כולא חד. ורמ"ח פקודים הם רמ"ח אברין דמלכא, אברין ממש, שהן כלים לאור וחיות הנמשך ומלובש ומתפשט בהם מאא"ס ב"ה ממש.
אלא שירדו ונתלבשו בעניינים גשמיים בשביל גשמיות העוה"ז וחומריותו כדי להעלותם, ושתכלל גם חיות גשמיו' העוה"ז באור וחיות העליון, ולכך הוצרך חיות העליון לירד ולהתגשם כ"כ.
ובזה יובן, יתרון ומעלת עסק התורה וקיום המצות בעוה"ז יותר מדו"ר של הנשמה טרם ירידתה.
כי הנשמה, עם היות שהדו"ר שלה גבוהים ונעלים מאד ביתר שאת אפי' מן המלאכים שבעולם ההוא, בכל עולם ועולם לפי מה שהוא. כנודע שהמלאכים הם מחיצוניות העולמות והנשמות הן מבחי' פנימיות.
עכ"ז מאחר שהנשמה היא בחי' נברא ומחודש יש מאין, אינה מיוחדת במאצילה ב"ה כיחוד תורה ומצות. דאורייתא וקוב"ה כולא חד ממש, ורמ"ח מצות הן רמ"ח אברין דמלכא ממש, שהן הן חכמתו ורצונו ממש והוא המדע כו'.
ומ"מ, אורייתא בלא דו"ר - לא פרחא לעילא. כי מאחר שירדה ונתלבשה בעניינים גשמיים הרי היא מקושרת למטה, והרי היא בבחי' ירידה מאור פניו ית'.
אבל ע"י דו"ר, הנה הוא ממשיך אור א"ס ב"ה המלובש בתורה בבחי' יחוד גמור, להיות אורייתא וקוב"ה כולא חד.
וכנודע מ"ש במ"א בענין עסק התורה לשמה, דע"ז אמרו מעלה אני עליהם כאלו עשאוני. עשאוני ממש, שע"י עסק התורה, נמשך הוי"ו של שם הוי"ה ב"ה שהוא ת"ת. וע"י המצות, וכללותן היא מצות הצדקה - נמשך ה"א של שם הוי"ה, כנודע.
ודרך כלל ע"י תורה ועבוד' וגמ"ח, נמשכו ג' קווין חח"ן בימין כו' והן ג' ווי"ן מויסע ויבא ויט כו' שהווי"ן הם המשכות מהיודי"ן שבראש הווי"ן כו':
והנה בבחי' זו ארץ, קדמה לשמים. ארץ הוא בחי' רצוא שבתפלה דהיינו בירור המ"ן תחלה, ואח"כ שמים היינו השפעת המ"ד ע"י תו"מ. כי השמים הם בחי' משפיעים. כמ"ש המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו' למטר השמים כו', להיות המ"ד מברר את המ"ן להעלות עד שיוכלל גם בחי' העשיה בבחי' אצי' דאיהו וחיוהי חד כו'.
וצ"ל קדימת בירור המ"ן תחלה, כדי שאח"כ יבא בירור המ"ד לברר את המ"ן. משא"כ בלי העלאת מ"ן, אין כח במ"ד לברר כו'. וזו היא עבודתינו כל ימי משך הגלות, שהרע גובר וצ"ל בירור הרע ולהפרידו מן הטוב.
אבל לע"ל בביאת משיח ב"ב, כשיושלם ויוגמר כל הבירור, ויקויים: "בלע המות לנצח" "ואת רוח הטומאה אעביר כו'", שאז יהי' הכל בבחי' עולם התקון כבאצי' ממש, שיהי' יחוד והתכללות למטה כמו למעלה.
הנה התכלית הוא שיאיר ויתנוצץ גילוי אור עולם העקודים שלמעלה מעולם האצי'. כמ"ש: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". וזהו פנימי' עתיק שיתגלה, ואז יהי' התנוצצות נשמות חדשות שאין בהם בחי' בירור.
דהנה כל הנשמות אשר מעולם, הן שנכללו באדה"ר שצריכים בירור ותקון, והן הן שירדו מחיצוני' עתיק שנשתלשלו כסדר המדרגות, ומה שהוא מסודר כבר בסדר ההשתלשלות אין זה חידוש.
אבל חידוש נשמות הוא מלמעלה מן ההשתלשלות מה שלא ירד ונשתלשל עדיין והוא מפנימי' עתיק שלא בא לידי גילוי בסדר השתל'.
כי סדר ההשתלשלות הוא שמחיצוניות שבעליון נעשה פנימי' למטה. אבל פנימי' עליון אינו יורד ומשתלשל כלל.
ולע"ל יהי' גילוי אור חדש הזה שלמעלה מסדר ההשתלשלות. והוא עולם העקודים שלפני האצי'.
כי באצי' שהוא עולם התיקון, נתקן ונסדר כמו שראוי להיות השתלשלות בהתחלקות המדרגות חכמה וחסד כו', כמאמר: "אנת הוא חכים" אלא: "ולא בחכמה ידיעא", שנמשך אור א"ס בחכמה. וזהו: "אנת", הוא אור א"ס ב"ה שנתלבש בבחי' חכים כו'.
וכן בכל הבחי': אנת הוא מבין כו' צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד כו'. והן מקורות לחכמה וחסד דבריאה, שהן חכמה ידיעא וחסד ידיעא כו'.
אבל עולם העקודים הוא התכללות כל הכחות וכל הבחי', ועקוד בכלי א' כו' בלי התחלקות שם חכמה וחסד כלל.
וגילוי זה נקרא שמים חדשים וארץ חדשה אשר אני עושה. אני דייקא הוא המאציל עליון ברוך הוא. שלהיות כח ההתחדשות זה, הוא מא"ס ב"ה עצמו כנודע. ואעפ"כ נקרא בשם שמים וארץ.
כי מאחר שהוא בבחי' איזה גילוי, להיות אפי' מקור דמקור לסדר השתלשלות מוכרח להיות שם איזה בחי' שהיא דוגמת ההשתלשלות. ומאחר שבהשתלשלות נעשה שמים וארץ, מוכרח להיות גם שם בחינות הללו.
אלא דשם נק' שמים וארץ שמים תחלה, דהיינו מטי ולא מטי. מטי שרוצה להשפיע ולא מטי שאין הכלי יכול לסבול. (משא"כ ממטה למעלה רצוא תחלה, מים תחתונים בוכין כו')
ולכן נקרא שמים וארץ הללו עומדים לפני, פי' עומדים - שעומדים תמיד. שהרי גם היום יש בחי' זו דעולם העקודים, אלא שהיא בהעלם. ולע"ל יתגלה. והם לפני. פי' בבחי' פנימיות דהיינו פנימית עתיק כנ"ל:
ובישר הנביא זה לומר שכן יעמוד זרעכם ושמכם.
זרעכם - הוא בחי' זריעת המ"ד, ע"י התורה שהתורה שנתלבשה בעניינים גשמיים, היא כמו זריעת הגרעין בעפר. שעם היות שגוף הגרעין נרקב מ"מ הכח שבו מצמיח. ולכן אינו צומח אלא דוגמת הגרעין, ומזרע דגן אינו צומח אתרוג כו'. וכמ"ש: "למינהו כו'".
כך התורה, אע"פ שנתלבשה בעניינים גשמיים, (ויש מאן דאמר מצות בטילות לע"ל) מכל מקום אור התורה הוא המצמיח, ופועל ישועות בקרב הארץ, לברא את המ"ן ולהעלותו למעלה מעלה.
ושמכם - הוא בחי' קבלת עול מ"ש, שמקבלים במצותיו ית'. ונק' בחי' שם, שנקרא שמו יתברך על ישראל בקבלת מלכותו עליהם.
וזהו: "ומלכותו ברצון קבלו עליהם", משא"כ על העכו"ם, הוא מושל ולא מלך. כי אין נקרא מלך אלא ברצון.
וזהו ענין כתר מלכות, שעיקר המלכו' הוא הכתר שמכתירין אותו, וכתר היינו בחי' רצון.
וזהו נעוץ תחלתן בסופן. שהמשכ' המל' הוא מן הכתר שהוא הרצון כו'. ולכך נק' בבחי' שמכם.
והנה זרעכם ושמכם, שהן הן המשכות תורה ומצות שבעוה"ז, הן המשכת המ"ד מעולם האצי', שהוא עולם התקון כדי לברר המ"ן, שעולה מהעשי' שיוכלל באצי' כנ"ל. וא"כ לע"ל כשיושלם ויוגמר הבירור, ויהי' הכל עולם התקון, ויתנוצץ ויתגלה גילוי אור חדש העליון מבחי' שמים חדשים וארץ חדשה, סד"א שלא יהי' עליי' עוד להתורה ומצות. רק ישארו בעולם האצי'.
ולכן מבשר הנביא, שבאמת לא כן הוא, רק גם זרעכם ושמכם יעמוד שם. כי גם אחר שיושלמו כל הבירורים, ויוכללו באצי' - עוד זאת תהיה מעלה יתירה, בעילוי אחר עילוי, שיתעלו גם בעולם העקודים: