ב"ה, תפארת שבתפארת, ה'תשכ"ה
ברוקלין, נ.י.
כבוד כל המשתתפים בהתועדות-חברים-הכללית למלאות עשר שנים להתייסדות צעירי אגודת חב"ד ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
ידועה שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר
עס איז א טעות וואס מען מיינט אז טאן א טובה כלל ישראל איז שייך נאר צו רביים, צו גדולים. יעדער איד קען טאן א טובה מיט זיין תפלה ובקשה.
השם יתברך יראה בענינו וישמע שועתינו ויקבל תפלתינו ויביא ישועה כללית לכלל ישראל ברוחניות ובגשמיות.
עס איז דאך איצט א הנהגה למעלה מהטבע, דאס זעט מען דאך - איז די צייט וואס החלש יאמר גבור אני.
עס איז איצט אזוי ווי מען גייט עולה זיין בהר, א הר גבוה, ביז מען קומט נאענט אין די ד' אמות פון ראש ההר, איז דאמאלט דארף מען זיך מתגבר זיין מיט אלע כחות אויף צוקומען צום ראש ההר, עס איז דאך געבליבען מער ניט ווי ד' אמות. און דאן איז טאייער יעדער גרעזעלע וואס ער זעט, יעדער צווייגעלע, יעדער שטיינדעלע וואס מען קען זיך אן דעם אנהאלטען, ביד, ברגל או בגופו, און יעמאלט איז מוכרח אור להאיר, און אז מען איז מאיר - איר זייער טאייער דער אור וואס מען זעט אן וואס אנהאלטן זיך.
דער משל פון עולה בהר - שטייט אין חסידות משני בני אדם אחד עומד למעלה על ההר ואחד למטה שהעומד למטה צריך לעלייתו להיות בעל כח, ולידע הדרכים, והלבושים יהיו בטוב שלא יסתבך על ידם, אבער אז דאס איז ניטא - אדן מוז מען גיין מיט מסירת נפש. און דאמאלסט איז טאייער יעדער זאך אן וואס אנהאלטן זיך און עס איז טאייער דער אור המאיר.
עס איז דער זמן אז מ'איז לעבן ראש ההר. באמת זעט מען דאך אז משיח איז שוין קרוב, ער איז אהינטער'ן וואנט און דער וואס האט א גוטן חוש השמיעה און א חוש הראי' איז שומע קולו ורואה, מען דארף מער ניט ווי צוגיין דעם שטיקל וואס פעלט נאך, דארף מען יעדער דבר טוב מייקר זיין ביותר, און מען דארף א אור להאיר, וואס אור להאיר איז תורה און הרבצת התורה. אליין לערנען און מרביץ זיין תורה.
קודם אור היום איז זיך מתגבר דער שלאף - דארף מען זיך מתגבר זיין ניט פארשלאפן די צייט און דאמאלס וועט מען אויך זיין א כלי אויף מקבל זיין אור היום.
דאס איז מחוייב יעדער איד וויסן און אויך אז ער באגעגענט א אידן דארף ער אים זאגן: הער ברודער, זאלסט ניט פארשלאפן פאר דעם אור היום.
***
ויהי רצון אשר במלאות עשר שנים להתייסדות צעירי אגו"ח, שלימות (המספר ו) הענין, יתעוררו בכאו"א ובכללות כולם כל עשר הכוחות פנימים לפעול פעולתם - לטובתם האמיתית של עצמו ושל הזולת - פעולה בפנימיות ובשלימות (והרי השנה תמימה ושלימה),
ע"י העבודה בהכחות מקיפים - האמונה (ובפרט כשהיא בתוקף ההתגלות, וכמו שהי' ביצי"מ) קבעומ"ש וכו' -
שאז הכחות פנימים ופעולתם נצבים וקיימים ומאירים.
בברכת הצלחה בכל האמור ולבשו"ט בכהנ"ל,
מ. שניאורסאהן
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 435.
נשא תרע"ג: סה"מ תרע"ב-תרע"ו ע' רס.
תפארת שבתפארת: ראה ס' התולדות - אדמו"ר מהר"ש ע' 7 -6. המשך מים רבים - תרל"ו פק"ד ואילך.
ידועה שיחת: י"ט כסלו תרצ"ט. הועתקה (מרשימת א' השומעים) בקיצור לשון, רק בהנוגע להנ"ל.
שיחת... אשר עס: אי ברור עד כמה גם התיבות מדויקות, כיון שההנחה-רשימה לא הוגהה.
תפלה ובקשה: ראה תו"א בהוספות (קג, א). אוה"ת בראשית [כרך א] בהשמטות.
החלש יאמר: יואל ד, י. והזמן הוא: בעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים (שם ד, א).
ד' אמות: להעיר שהן כרשותו של אדם (המאור לשבת צו, ב) ומקומו (עירובין מח, א).
וראה תו"ח לשמות סד"ה ועשית שנים כרובים (תסג, א-ב) לאדהאמ"צ.
אין חסידות: ד"ה אריב"ל כו' ש"י עולמות, צ"ח. ובכ"מ.
בעל כח, ולידע הדרכים, והלבושים יהיו: חזק בנשמתו (באהוי"ר - גדפין שבהם עולה) ובגופו (בירור וזיכוך הנה"ב), ולידע דרכי התומ"צ ודרכי העבודה, ולבושי מחדו"מ יהיו בטוב (נשא תרע"ג. וראה ג"כ וישב, תרע"ה).
אהינטער'ן וואנט: שה"ש ב, ט (ומסיים: משגיח גו' ענה גו'. וי"ל שזהו המשך השיחה: שומע קולו ורואה). וראה זח"ג קיד, ב. ובאוה"ת שם: אחר כתלנו כו' אילו ניתן רשות לראות כו'.
קודם אור היום: להעיר מברכות סב, ריש ע"ב.
שלימות (המספר ו)הענין: ראה פרדס שער ב.
עשר הכוחות: תניא פ"ג. וראה לקו"ת ויקרא (ד, ב).
השנה תמימה: ראה ערכין לא, א. צ"צ לתהלים יט, ח סק"ד.
ושלימה: ראה רמב"ם הל' קדוה"ח פ"ח ה"ו.
ע"י העבודה... קבעומ"ש: ד"ה אתם נצבים, תרע"ה.
נצבים וקיימים ומאירים: ראה תנחומא פ' נצבים.
B"H, Tiferes Sheb'Tiferes, 5725.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
The talk of my father-in-law, the Rebbe, is well known: it is a mistake to think that doing a favor for all of Israel is only for Rebbeim or great people. Every Jew can do good with his prayer and request. May Hashem Yisbarach see our affliction, hear our cry, accept our prayers, and bring general salvation to all Israel in both spiritual and material matters.
There is now conduct above nature; this is evident—so now is the time when "the weak will say: I am strong." It is as if we are ascending a mountain—a high mountain—until we come close to within four cubits of the top of the mountain. Then one must strengthen oneself with all one's powers to reach the summit; only four cubits remain. At that point, every little blade of grass seen, every twig, every small stone that one can hold onto—with hand, foot or body—is precious. Then it is necessary for light to shine forth; when one illuminates—one cherishes very much the light by which one can see what to hold onto.
The parable of ascending a mountain appears in Chassidus: two people—one standing above on the mountain and one below—the one below needs strength to ascend and must know the ways; his clothing must be proper so he does not get entangled. But if these are lacking—then one must proceed with mesirus nefesh (self-sacrifice). Then everything that can be held onto becomes precious and so does the illuminating light.
This is the time when we are near the top of the mountain. In truth we see that Moshiach is already close; he is behind the wall and whoever has a good sense of hearing or sight hears his voice and sees him. All that remains is to approach that last bit which still lacks; therefore every good thing should be valued greatly, and there needs to be a light shining forth—which means Torah and spreading Torah: learning oneself and teaching others.
Before daybreak sleep intensifies—one must overcome it so as not to sleep through this time; then one will also be a vessel to receive the light of day. Every Jew must know this—and also tell any Jew he meets: "Listen brother! Do not sleep through before daybreak."
May it be Hashem's will that as ten years have passed since the founding of Tzeirei Agudas Chabad—the completeness (of both number and concept)—all ten inner faculties will be aroused in each individual and in everyone together to act for their own true benefit and for others', with depth and completeness (and this year is whole and complete), through work with encompassing faculties—faith (especially when it is strongly revealed as at the Exodus from Egypt), steadfastness etc.—so then inner faculties and their actions stand firm, endure, and shine.
With blessings for success in all mentioned above, awaiting good news about all this,
M. Schneersohn
Summary
The Rebbe teaches that every Jew has power to help bring redemption through prayer, action, Torah study, and encouraging others. Even small efforts are precious at this critical moment before dawn; we must value them deeply and inspire each other not to miss out on bringing more G‑dly light into our world.