ב"ה, כ"א תמוז, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צמ"ס חו"ב וכו' מוה"ר יעקב שי' הכהן[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתב כת"ר מג' דחד"ז[2], ואתו רוב הסליחה על עכוב המענה שלי עד עתה, מפני ריבוי הטרדות ובפרט בימים דלפני ולאחרי ימי הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ימי התעוררות והתועדות ההולכים בעקבותיו להוסיף פעולה בזה אשר הורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו נס"ו (לשון רבנו הזקן באגה"ק סי' כ"ז) .
והעיר כת"ר במכתבו, במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר דיום א' דר"ה תש"ג, בו כותב וז"ל: צריכים לומר דכשחל ר"ה בשבת אז הנה לא יש החיוב דמצות תקיעת שופר ולא שדחו אותה. וקשה לכת"ר ממס' יבמות צ' ע"ב בפרש"י ד"ה שומר, דכתב שם דמבטלין תק"ש בשבת מדרבנן. שהרי מזה מוכח דמצוה דתק"ש היא גם בשבת וצ"ע בדברי כת"ר, דלמה ממרחק יביא לחמו, הרי בסוגיא זו עצמה, ובזה מתחיל כ"ק מו"ח אדמו"ר מאמרו - והוא בר"ה כ"ט ע"ב - אומר, דרבנן הוא דגזור על תק"ש בשבת (ואולי מדייק כת"ר כי בר"ה הלשון מדאורייתא מישרא שרי, משא"כ ברש"י דיבמות הביטוי מצות עשה. אבל הרי גם ברש"י לא קאמר מ"ע בשבת, ובמילא גם שם יש לפרש דבשבת רק מישרא שרי).
והנה מאמר זה - מיוסד על מאמר רבנו הזקן אשר בלקוטי תורה דברים נ"ו ע"א, ומאמר בנו האדמו"ר האמצעי בסידור שער התקיעות (כמו שציינתי בהערותי למאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר). וע"פ כלל רז"ל דברי תורה כו' ועשירים במקום אחר, הנה יש להוסיף ביאור במאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר ע"פ המבואר שם, וז"ל (לקו"ת נז' ריש ע"ב): שבשבת נמשך מצ"ע כו' ממילא אינו נצרך לשופר כו' וע"כ נדחה מצות עשה של שופר בשבת.
ועוד יותר מבואר בסידור (שער התקיעות כ"ז ריש עמוד ד') וז"ל: מדאורייתא לא בטלה מצות תק"ש גם בשבת אך מדרבנן.
שמכ"ז מוכח, שגם במאמרים אלו, אין הכוונה אין מצות עשה דתק"ש כלל בשבת, אלא רק שאינו דומה ההכרח בזה כמו כשחל באמצע השבוע, כי בשבת נמשכים הענינים גם בלא תק"ש, ולכן לולא הגזירה או קודם הגזירה תקעו גם בשבת בשופר, וגזירה דרבנן יכלה לבטל זה.
וזאת למודעי, אשר גם ע"פ נגלה, הנה גזירת רבה - דשמא יעבירנו - לבדה לא היתה - מבטלת תק"ש בשבת וכמבואר בתוס' ר"ה שם. ויעוין ג"כ היטב בלשון הרמב"ם הל' שופר פ"ב הלכה ו': אע"פ שהתקיעה כו' ולמה אין תוקעין כו'. ולכאורה הוא אריכות לשון שלא במקומו ומובן ע"פ דעת התוספת, וכן ממ"ש רבינו הזקן בשו"ע סי' תקפ"ח סעיף ד'. וראה ג"כ במחצית השקל ובמקומות שציין.
נמצאים אצלי ספריו על מס' ר"ה ומכות ואם יכבדני גם בשאר ספריו שהו"ל - ת"ח מראש. ומובן שיכול ג"כ להחליפם בספרי הוצאת קה"ת - אשר נשלח לו הקטלוג בפ"ע.
בכבוד ובברכה.
כיון דאתי לידי מכתב כת"ר הנ"ל, ולחביבותא דמילתא, עברתי בין דפי ספרו על מס' ר"ה, אך דרך מקופיא, כרשיון הזמן, ולא מקיבעא, וע"פ מרז"ל (ב"מ פד, סע"א) מקשי כו' וממילא רווחא שמעתא כו', ציינתי איזה הערות.
דף א. ע"א. נסתפק בשטר שכתב זמנו למלכים דלא מניסן - כפסק המשנה ריש ר"ה - אם פסול בדיעבד. ופושט ספקו ממ"ש בעל המאור שם דפסול.
והנה פשיטא דאין מקום לספק שהשטר פסול מתורת שטר, וכמפורש בש"ס על אתר בנדו"ד, שזהו דין המשנה שטרי חוב המוקדמין פסולין. ובמילא אזדא הראי' מבעל המאור, המדבר רק בהנ"ל (אלא שבא לשלול פירש"י, וגם מפרש כוונת ר"ח בהסיום כדתנן שט"ח כו' - לאחרי שכבר תירץ למאי הלכתא, שזהו לשטרות).
והספק הוא - אם נפסל השטר לגמרי, גם בתור ראי' שהיתה הלואה וכיו"ב. וספק זה יש לפשוט מב"מ (עב, א) דלתוס' אין גובה בו כלל, ולרש"י גובה מבני חורין.
עוי"ל, כדי שלא להרבות במחלוקת, דאפילו לתוס' לא בטל השטר לגמרי, ושאני שט"ח דגזרינן משום שמא יגבה מזמן ראשון (ולא משום שלא כתב הזמן כתק"ח). וכ"מ משטחיות הסוגיא בב"מ.
סי' קח. קרה"ת הוי' מה"ת. תמוה, כי הוא תקנת נביאים (ב"ק פב, א. בירוש' וברמב"ם - מרע"ה) - לבד פ' זכור (ופרה). ומש"כ במג"א סו"ס תרפ"ה - אינו ענין לנדו"ד, כמובן.
בסוף ח"א (סה, ע"ד). מתרץ קושית התפא"י. דלרבנן דר"ג (רפ"ק דברכות) אסור לק"ש אחר חצות, אם עדיין לא התפלל ערבית, כיון דהוי כקורא בתורה, ואסור ללמוד קודם התפלה (לפרש"י ברכות ה, ב. ודלא כתוס' שם. וראה ג"כ לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' ברכה צו, ב). - אף שחידוד נאה הוא, אבל אאפ"ל גזירה שמא ישכח להתפלל בת"ת כזה, כיון דכל עצמו לא בא אלא בסדר תפלה. ועדיף מהא דברכות (לא, א): מתוך הלכה פסוקה. והוא ע"ד דארז"ל (פסחים יא, א) הוא עצמו כו'. - ולכן לא הקשה בתוד"ה אלא (ברכות ה, ב) ארש"י מברכות (לא, א) הנ"ל.
שו"ת ס"א. בענין נתוח הפראסטאט. - (א) מעולם תמהתי, מפני מה אין מצריכין שאלת חכם קודם לעשית ניתוח זה, כיון שיש בזה ענין סירוס (עכ"פ חשש קרוב). (ב) אף שעיקר הש"ז מקורה מן הביצים - גם מהפראסטאט נתוספו בה כמה חמרים. וא"כ צ"ע אם בלעדי חמרים אלו - בנתוח הפראסטאט - יש להמשקה היוצא דין ש"ז, ע"פ תורה.
(ג) הניתוח הנ"ל שולל הענין דיורה כחץ, במדה גדול עכ"פ, אבל לא יציאת הש"ז (את"ל, שדין ש"ז ע"ז) - ועפכ"ז, ולאחרי הבירור אצל רופאים (ואיך עושים הניתוח בפועל עתה כי גם בזה יש שינויים) יש לפסוק השאלה.
שו"ת סכ"ב. דעת הרמב"ם - דאכילת תרומה הוי עבודה, וכמוש"כ בפירוש בהל' תרומות בסופם. ועיי"ש ביד איתן.
שם. חידושים ס"א. יעויין שו"ע רבנו הזקן חאו"ח סשכ"ח סעי' ג: שהשבת דחוי' כולא ואין כאן חילול כלל. ושם בסעי' ט"ז - טעם הראב"ד אף שרבנו פוסק ששבת דחוי' ולא הותרה. ועיי"ש שמצרפו עם טעם הר"ן. ואכ"מ.
שם. ס"ז. מנהג ישראל שאין נושאין בעשי"ת (ול"ק מיומא - דבדאי אפשרי שאני). ורבו הדעות דמעבירין על המצוה כדי לקיימה מן המובחר: תרה"ד. מהרי"ל. חכ"צ. טושו"ע.
רמ"א. דברי מלכיאל ועוד. וכ"ה מעשים בכל יום: בהליכה לביהכנ"ס רחוקה יותר, עלי' לתורה ששי ומפטיר (לאלו הסוברים שיש בהם עילוי לגבי הקודמות) וכו' וכו'. - ובפרט בנדו"ד, שצריך הכנה (וגם הכנה רבה), הרי, לכמה אחרונים, אין שייך בכלל הדין דאמעהמ"צ (נקבצו הדעות בשד"ח פאת השדה כללים א, מז). - וח"ו וח"ו לבטל מפני קושיות פלפולים ותירוצים, כמה וכמה ממנהגי ישראל, שתוכנם לקיים מצות השי"ת מן המובחר, וכמוש"נ כל חלב לה'. - (עיין רמב"ם סוף הל' איסורי מזבח). ועל זה נאמר (מדרש הגדול בראשית ד, ד): לפי שהביא קרבנו מן המובחר בעין טובה ערב קרבנו להקב"ה ועליו הוא אומר: וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.