ב"ה, ה' אד"ר, תשי"ד
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ כותב וסופר מוה"ר אברהם שי'[1]
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו - בלי הוראת זמן הכתיבה - ואח"ז קבלתי ספרו "חוטים המשולשים" והשי"ת יזכהו ויצליחו להגדיל תורה ולהאדירה ולהפיץ אור החסידות הדרכותי' ומנהגי' בחוגים היותר רחבים, וכבר ידוע פתגם רבינו הזקן מה ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר החסידות אין זה ענין שייך לכתה אחת בישראל אלא לכל בני ישראל לדורותם ואשרי חלקו של כאו"א המשתדל בהפצת המעיינות חוצה.
בברכה לאריכות ימים ושנים טובות ולהצלחה בעבודתם בקדש.
נ.ב.
מוסג"פ המחאה להוצאתו הפרטית.
הערות, בעברי בחפזי בין דפי הספר:
בהקדמה, ע"ה: בענין זמירות - יעוין תניא בקו"א ד"ה דוד זמירות. ובאריכות בלקו"ת במדבר יח, א ואילך.
ספור א' בהקדמה, י, א.: סוד המקוה כו' דאס מיינט וכו'. הפי' צ"ע, כי אין זה "סוד המקוה" אלא הפשט של הענין. ופי' הפתגם: עילוי מחול לקדושה, ומקדושה לקדושה - (הוא ע"ד חמש טבילות בכה"ג דיוהכ"פ, הטבילה דש"ק אף שטבל ב[ע]ש"ק. וכיו"ב).
סיפור ג'. אשר הבעש"ט בדוקא עשה צרכיו ואח"כ קרא הפתקא קודם ברכת א"י כדי שיוכל למצאו וכו' - אף אם הי' הספור מקובל איש מפי איש ומדויק בכל פרטיו, צע"ג אם כדאי הי' לפרסמו בדפוס ובאידית. ובפרט שע"פ מרז"ל שביהכ"ס הוא היפך דוהי' מחנך קדוש, וגם אח"כ צריך למהר ליטול את הידים כי ר"ר שורה וכו' קרוב בעיני לודאי שהספור או איזה פרטים עקריים בו אינם אמתיים. והענין דנפילת אפים יוכיח שהוא ירידה גדולה להעלות מהקליפות עד שנחשב למיתה והיא בטו"ת במקום שיש ס"ת וכו'.
סיפור ה', עכ"ב: צע"ג ליישב הספור שיהי' מתאים לדינה של תורה. וגם את"ל שכל פרטי הסיפור אמתיים ומדוייקים הרי כנ"ל, פרסום ספורים כאלו דקשור עם שם הבעש"ט וחסידות - הפסדו ודאי, ושכרו בספק גדול.
סוף סיפור יט. עע"ג: ע"פ הפס"ד במג"א או"ח סו"ס קנו: כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו - מובן שאין סיום הספור אמת, ותמיהני על כת"ר שידפיס כזאת על רבנו הזקן, אף שבטח כוונתו רצוי'.