ב"ה, ערב חנוכה, ה'תשל"ב
ברוקלין, נ.י.
ארגון נכי מלחמת השחרור וצה"ל בארצנו הק' תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו
שלום וברכה!
נעם לי לקבל פ"ש מהם על ידי סגן אלוף עזרא שי' אהרנסון, שמסר לי גם כן על דבר השיעורים שמקיימים בלימוד תורתנו הקדושה, הנקראת
תורת חיים
(שהיא המורה סדר בחיים שיהיו חיים ראויים לשמם)
ותורת אמת
(שהוראתה היא אמת), שאמת שוללת פשרות.
ובודאי כאנשי חינוך צה"ל שהם בעיקר אנשי מעשה, גם לימודם,
בסגנון
חכמינו ז"ל, הוא לימוד המביא לידי מעשה.
ועוד ועיקר,
וכמדובר
כמה פעמים, כל קיום הצבא מיוסד על שתי נקודות: א) משמעת, או בלשון חכמינו ז"ל – קבלת עול, או
בנוסח
הידוע – נעשה ונשמע, בהקדמת נעשה לנשמע. רצוני לומר, שכשאיש צבא מקבל פקודה, הרי הסדר הוא למלא אותה בזריזות ובאופן הכי טוב, מבלי לשאול תחילה הטעם, או אם מסכים לזה, או אם אפשר לעשות אחרת, אלא לכל לראש צריך לקיים "נעשה", ורק לאחר שיקיים הפקודה ויש לו זמן פנוי ואפשרות וכו' יכול לחקור ולהתעמק ולהבין, היינו "ונשמע", שהוא לשון הבנה (
וכלשון הכתוב
"והם לא ידעו כי שומע יוסף, כי המליץ בינותם").
ב) נקודה שני' שעלי' מיוסד הצבא, שכשאיש צבא מקבל פקודה מהמפקד שלו, הרי לגמרי לא נוגע איך הם היחסים שלהם בשטחים אחרים, שאפילו אם במצבם האזרחי הי' המצב להיפך, שהחייל הי' מורו של המפקד בחכמה ובמדע או בכלכלה וכו' ועד לאופן של ריחוק ערך ביניהם, שהחייל בחייו האזרחיים הוא עשיר הכי גדול בנכסים גשמיים או בנכסים רוחניים, והמפקד עני הוא בכל האמור, אבל כיון שבמסגרת הצבא יש להמפקד ידע יותר ונסיון יותר והקדיש חייו ללימוד גינוני הצבא, מקיים הוא הפקודה מבלי להרהר אחרי' כלל ואין נפקא-מינה כלל איך הוא בשטחים אחרים, ואין זה מבלבל כלל לקיום הפקודה.
ויש עוד נקודה, וגם היא עיקרית, אשר במסגרת הצבא אין מקום כלל לטענה שפעולתו בצבא הוא ענין פרטי שלו ואין לאיש להתערב בעסקיו, כי אם כל
אחד
הישר בעיניו יעשה. שהרי מובן ופשוט שפעולה אחת של חייל אחד במקום אחד יכולה להיות גורלית לכל היחידה הצבאית שלו, או גם לכל החזית, ועד לגורל כל המדינה והעם הדרים עלי'.
וככל הדברים האלה הוא בנוגע לכל אחד מעם ישראל בכל מקום שהוא, שהרי כל אחד מבני ישראל הוא חייל בצבאות ה'. שלכן במתן תורה הי' תנאי קודם לנתינתה "נעשה" קודם ל"נשמע", ענין קבלת עול מלכות שמים ומילוי הוראות חכמי ישראל אשר הקדישו חייהם ללימוד התורה ולהבנתה ועד כדי מסירת נפש על לימוד זה. וגם בזה אין נוגע כלל איך הוא בשטחים אחרים אם עשיר הוא מהם או לאו. ובודאי לדכוותייהו אין צורך באריכות יותר.
תודה מיוחדת ונפשית על הכבוד שהעניקו לי על ידי מתן סמל האירגון שלהם.
ויהי רצון אשר כל אחד מאתנו יגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל ועל תורת ישראל, אשר כולם חד הוא, ככל התלוי בו, במעשה וגם בדיבור ואפילו במחשבה, וגם זה יחיש קיום היעוד
בפרשת
בחוקותי (תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם): וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ . . והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, ועד לקיום היעוד ואולך אתכם קוממיות – בגאולה השלמה והאמיתית על ידי משיח צדקנו.
בכבוד ובברכה למילוי משאלות לבב כל אחד מהם לטובה, ובאופן וכהוראת ימי חנוכה הבאים לקראתנו לטובה, אשר מצוה העיקרית בימים אלה היא מצות הדלקת נר חנוכה
ומוסיפים
בנר ועל ידי זה באור מיום ליום הלוך והוסיף ואור.
B"H, Eve of Chanukah, 5732.
Brooklyn, NY.
Organization of Disabled Veterans of the War of Independence and the IDF in our holy land may it be rebuilt and established by our righteous Moshiach speedily in our days.
Shalom u'Vrachah!
I was pleased to receive your letter through Lieutenant Colonel Ezra Aharonson, who also informed me about the classes you are holding in the study of our holy Torah, which is called Toras Chaim (the Torah of life—meaning it guides life to be truly worthy) and Toras Emes (the Torah of truth—meaning its guidance is true), for truth rejects compromise. Certainly, as educators in the IDF who are primarily people of action, your learning—following the style of our Sages—is a study that leads to action.
Furthermore—and this is most important, as discussed many times—the entire existence of the army is based on two points: (a) Discipline, or in our Sages' words—acceptance of the yoke; or in the well-known phrase: Naaseh v'Nishma ("We will do and we will hear"), with "we will do" preceding "we will hear." That is to say: when a soldier receives an order, the procedure is to fulfill it promptly and in the best way possible without first asking for a reason or whether he agrees or if it could be done differently. First and foremost comes "we will do," and only after fulfilling the order—if he has time and opportunity—can he investigate and understand; that is "we will hear," meaning understanding (as in the verse: "And they did not know that Yosef understood them because an interpreter was between them").
(b) The second point on which the army is founded: when a soldier receives an order from his commander, it does not matter at all what their relationship is in other areas—even if in civilian life it would be reversed: perhaps the soldier was his commander's teacher in wisdom or science or economics etc., or even if there is a great disparity between them—the soldier being extremely wealthy materially or spiritually while the commander is poor. But since within the army framework the commander has more knowledge and experience and has dedicated his life to learning military conduct—the soldier fulfills his command without questioning it at all; how things stand elsewhere makes no difference whatsoever—it does not interfere with fulfilling orders.
There is another point—also essential: within the army framework there can be no claim that one's actions are purely private matters into which no one should interfere or that everyone can do as they see fit. It is clear that one action by one soldier somewhere can have decisive consequences for his entire unit—or even for an entire front—and even for the fate of all citizens living there.
All these points apply to every Jew everywhere—for every Jew is a soldier in G‑d's army. That is why at Matan Torah there was a precondition before receiving it: Naaseh before Nishma—the acceptance of Heaven's yoke and fulfilling instructions from Israel's sages who have dedicated their lives to studying Torah and understanding it—even giving up their lives for this study. Here too it makes no difference how one stands compared to others—whether wealthier than them or not.
Certainly for people like yourselves there is no need for further elaboration.
A special heartfelt thanks for honoring me by giving me your organization's emblem.
May it be G‑d's will that each one of us protect Am Yisrael, Eretz Yisrael, and Toras Yisrael—which are all one entity—to whatever extent possible through deed, speech, and even thought. This too hastens fulfillment of what is promised in Parshas Bechukosai ("If you walk in My statutes...and perform them...you shall dwell securely in your land; I will grant peace in your land...I will be your G‑d and you shall be My people," etc.), culminating with "I will lead you upright"—in the complete true redemption through our righteous Moshiach.
With honor and blessing for fulfillment of each one's heart's desires for good—and in a manner reflecting Chanukah's approach whose main mitzvah these days is lighting Chanukah candles—increasing light day by day until light grows ever stronger.
Summary
The Rebbe teaches that military discipline mirrors spiritual discipline: just as soldiers act with obedience regardless of personal status or relationships, so too must Jews accept G‑d’s commandments wholeheartedly. Collective responsibility unites Am Yisrael as we increase light together.