ב"ה, פסח שני, ה'תשל"א
ברוקלין, נ.י.
מר ישראל שי' פיינהנדלר רמת השרון
שלום וברכה!
במענה למכתבו מח' אייר, בו כותב אודות ענין התפלה בשפתים סגורות, שכנראה כוונתו לתפלה במחשבה בלבד בלי דיבור ועקימת שפתים,
ולפלא השאלה והספק בזה, שהרי מבואר
בש"ס
ופוסקים אשר תפלה צריכה להיות בדיבור, ואפילו תפלה בלחש הרי ענינה על דרך
"שפתי'
נעות
וקולה לא יישמע (לאחרים)", אף שצריכה להיות גם כוונה,
וכמאמר רבותינו ז"ל
"תפלה בלי כוונה כגוף בלי נשמה",
ובלשון רבינו הזקן בעל השלחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) והתניא (פוסק בנסתר דתורה) – "פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים דהרהור לאו כדבור דמי, ואם קרא ק"ש במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות, וכן בברכת המזון דאורייתא ובשאר ברכות דרבנן ובתפלה, ואם הוציא בשפתיו ולא כיון יצא ידי חובתו בדיעבד ואין צריך לחזור לבד מפסוק ראשון של ק"ש וברכה ראשונה של תפלת שמונה עשרה" (
תניא, ריש פ' ל"ח
).
בכבוד ובברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
B"H, Pesach Sheini, 5731.
Brooklyn, NY.
Mr. Yisrael sheyichyeh Feinandler Ramat HaSharon
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the month of Iyar, in which you write about the matter of praying with closed lips—apparently referring to prayer in thought alone without speech or movement of the lips—it is surprising that this is even a question or doubt. It is clearly explained in the Talmud and halachic authorities that prayer must be verbalized. Even a silent prayer involves moving one's lips so that 'her lips moved but her voice was not heard (by others),' though intention is also required. As our Sages say: 'A prayer without intention is like a body without a soul.' In the words of our master, the Alter Rebbe—the author of Shulchan Aruch (the legal authority in revealed Torah) and Tanya (the authority in the hidden aspect of Torah)—the clear halachic ruling in the Talmud and halachic authorities is: 'Thought is not considered speech; if one recited Kriat Shema only in his thoughts and heart with all his concentration, he has not fulfilled his obligation and must repeat it.' The same applies to Birkat HaMazon from the Torah and other blessings from the Rabbis and to prayer. If one uttered them with his lips but did not have intention, he has fulfilled his obligation after the fact and does not need to repeat them—except for the first verse of Kriat Shema and the first blessing of Shemoneh Esrei (see Tanya, beginning of chapter Lamed Chet).
Summary
The Rebbe teaches that prayer must be spoken aloud enough to move one's lips; thought alone does not suffice according to halachah. While intention is important, verbal expression remains essential for fulfilling one's obligation in prayer.