ב"ה, ט"ז אדר, התשט"ז
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
במענה על שאלתו אודות דעתי בהנוגע לבעיא שעלתה בחדשים האחרונים על סדר היום של הרבנים בארצה"ב, והיא:
המותר לשומרי תורה ומצוה להשתתף בארגונים אשר בהם נכנסים גם ראבבי'ס בתור ראבבייס מייצגי תנועת וחוגי הריפורמים או השמרנים (קונסרוואטיבים), השתתפות בתור יחידים (וכמו בניו-יורק בארד אוו ראבבייס וכיו"ב), או השתתפות בתור ארגונים (וכמו בסינאגאג קאונסיל), וכידוע טעמי המחייבים והשוללים שנתפרסמו על ידם בהזדמנויות שונות וגם נדפסו בעתונים.
ובמענה על הנ"ל: בשבועות האחרונים החריפה השאלה והבעי' וקבלה פנים חדשות על ידי זה - שהציבור הרחב, וביחוד הרבנים הצעירים, והנוער היהודי שבארצה"ב בכלל, התחילו מתענינים בשימת לב מיוחדת בשאלה זו, והשקפתם היא שפתרון השאלה הנ"ל והפסק-דין בזה - הרי זה פסק-דין לא רק בהנוגע להשתתפות בארגון זה או אחר, אלא גם כן - פסק-דין אודות היחס לתנועת הריפורמים והקונסרוואטיבים בכלל, היינו:
אם הראבייס הנ"ל, זאת אומרת, נושאי-דגל ומייצגי התנועות הנ"ל אינם אלא "רבנים מקילים", בהבדל מהרבנים החרדים שהם "מחמירים", או -
הדין עם הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ח): האומר שאין התורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו הרי זה כופר בתורה, וכן הכופר בפירושה והוא תורה שבעל פה, אפילו דקדוק וכו'.
ועל פי זה מובן, אשר כל אחד ואחד שיש בידו להשפיע על מהלך הענינים, ועל אחת כמה וכמה על ההוראה והפסק בזה ועל הניסוח של הפסק - עליו לדעת ולהכיר ברור את המצב והתוצאות הכרוכות בזה, היינו שזוהי שאלה הנוגעת ביחסם של אלפים ורבבות מישראל לעקרי הדת, ואשר הרווחים המדומים שאודותם יש כותבים ומדברים - אינם תופסים מקום בשאלה מסוג זה.
וזאת למודעי: אלו הרוצים לנַמֵק מקום לספק, או עכ"פ לשלילה שלא בתוקף הדרוש, בזה שאין הם דנים בעצם השאלה של היחס העקרי לתנועת הקונסרוואטיבים או הריפורמים - אין בזה נפקא מינה כלל בהנוגע לההוראה והפסק וניסוחו הכי מוחלטי, כי הצבור הרחב וחלק מסויים מהרבנים לא יתענינו בהנימוקים והטעמים וההסברות, כי אם ישאלו לההחלטה, אם היא לחיוב או לשלילה החלטית.
ויהי רצון מהשי"ת אשר, מתאים לזמננו זה, עת קץ, יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים, להבדיל בין תורת דברי אלקים חיים ובין תחבולות בני אדם.
בברכה,
מ. שניאורסאהן
B"H, 16 Adar, 5716.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
In response to your question regarding my opinion on the issue that has recently come up among the rabbis in the United States—namely: whether it is permissible for Torah- and mitzvah-observant Jews to participate in organizations which also include rabbis who represent the Reform or Conservative movements (either as individuals, such as in the New York Board of Rabbis and similar bodies, or as organizations, such as the Synagogue Council). The reasons for and against have been publicized by them on various occasions and printed in newspapers.
In response: In recent weeks, this question has intensified and taken on new dimensions because the broader public—especially younger rabbis and Jewish youth throughout America—have begun to pay special attention to it. Their perspective is that resolving this question and issuing a ruling is not just about participation in a particular organization; rather, it is a ruling about our attitude toward the Reform and Conservative movements in general. That is: Are these rabbis merely 'lenient rabbis,' as opposed to Orthodox rabbis who are 'stringent,' or does the law follow what Rambam writes (Hilchos Teshuvah 3:8): "One who says that the Torah is not from G‑d—even one verse or even one word—if he says Moshe said it on his own accord, he is a denier of the Torah; likewise one who denies its interpretation, which is Torah Sheb'al Peh (the Oral Law), even a detail, etc."
Based on this, it is understood that anyone who can influence matters—especially those involved in issuing rulings and formulating decisions—must clearly recognize the situation and its consequences. This is a matter affecting thousands upon thousands of Jews’ relationship to fundamental tenets of faith. The supposed benefits some write or speak about are irrelevant when it comes to an issue of this nature.
Let it be known: Those who wish to leave room for doubt—or at least oppose without sufficient force—by claiming they are not addressing the core issue of attitude toward Conservative or Reform movements should know that this makes no difference regarding the ruling itself or its most definitive formulation. The wider public—and certain rabbis—will not be interested in arguments or explanations; they will simply ask for a clear decision: approval or absolute rejection.
May it be G‑d’s will that, fitting for our times—the era of redemption—many will be clarified, refined, and purified: to distinguish between the Torah of the living G‑d and human contrivances.
With blessing,
M. Schneersohn
Summary
The Rebbe writes that participation by Torah-observant Jews in rabbinic bodies with Reform or Conservative representatives raises fundamental issues about faith and cannot be justified by perceived benefits; clarity and firm rejection are required.