ב"ה, כ"ג מ"ח[1], תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מי"ט מ"ח, שעורר תמי' בקריאתי בו שהוא בקפידא על כו'[2], אשר אף שאמרו רז"ל שכהנים קפדנים הם[3], הנה נוסף על שלא דוקא במרז"ל[4] זה צריך להתחיל העבודה בתור כהן, והרי כמה ענינים ישנם קודם לזה, הנה אפילו בענין זה עצמו למה לנצל קפדנות בנוגע לזולתו, כיון שהאדם קרוב יותר לעצמו[5], ובפרט כשהמדובר הוא לא על הזולת הרחוק אלא דוקא על הזולת שהוא המשלים ועושה מלא טוב היות[6], דוקא טוב.
ואולי זוכר עדיין מה שאמרתי לו בדבר פב"פ[7] אשר ענין דשלום בית נוגע גם לפרנסה, וכדבר משנה סוף עוקצין[8], ובלקו"ת[9] סוף פרשת ברכה[10]. ואם צריכים להשתדל - ע"פ תורה - בענינים הטבעים, שבהם תלוי' פרנסה, עאכו"כ[11] שצריך להשתדל בענינים שעל פי תורה שבהם תלוי' הפרנסה, והאריכות בדבר הפשוט אך למותר, ולא באתי אלא להעיר ולהאיר אשר ענינים כאלו אף שבעיני בני אדם נראים כפעוטים וקטנים הן הם דוקא אבן הבוחן עד כמה פב"פ חסיד, וכמבואר ומובן מכמה שיחות הק'.
ויה"ר[12] שבקרוב ממש יודיע שהתחיל לעבוד ע"ע[13] בכיוון זה, ואז יזכה להודיע ג"כ[14] שרואה הצלחה בעבודה זו.
בברכה לבשר טוב בכל האמור לעיל וגם ע"ד הרחבת הפרנסה.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 זוגתו - כדמוכח מהמשך המכתב
- 3 [בבא בתרא קס, ב].
- 4 במרז"ל – במאמר רבותינו זכרונם לברכה.
- 5 יקפיד על עצמו
- 6 [בראשית ב, יח]: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".
- 7 פב"פ – פלוני בן פלוני.
- 8 עוקצין ג, יב - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם
- 9 ובלקו"ת – ובלקוטי תורה.
- 10 ובכל זה יובן מארז"ל: (ביבמות דס"ב ע"ב) ע"פ: להניח ברכה אל ביתך [יחזקאל סי' מ"ד] - שהברכה לאדם היא בשביל אשתו. וזהו: מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי. (בשבת קי"ח ב')
- 11 עאכו"כ – על אחת כמה וכמה.
- 12 ויה"ר – ויהי רצון.
- 13 ע"ע – עצמו על עצמו.
- 14 ג"כ – גם כן.
B"H, 23 MarCheshvan, 5716
Brooklyn.
Greetings and blessing!
In response to your letter of the 19th of MarCheshvan: on reading it, I was surprised that you are exacting about etc. For although our Sages said that "כהנים קפדנים הם" — "kohanim are exacting" (Bava Basra 160b), then — besides the fact that it is not specifically with this saying of our Sages that one must begin one's service as a kohen, for there are several matters that come before it — even in this matter itself, why apply exactingness towards another, since a person is closer to himself (cf. Sanhedrin 9b)? All the more so when the matter concerns not a distant other, but precisely the other who completes [you] and turns the "לא טוב היות" — "it is not good to be [alone]" (Bereishis 2:18) — into specifically "good".
Perhaps you still remember what I told you regarding so-and-so: that shalom bayis affects livelihood too, as stated in the Mishnah at the end of Uktzin (Uktzin 3:12) and in Likkutei Torah at the end of Parshas Berachah. Now if one must make efforts — in accordance with Torah — in natural matters on which livelihood depends, how much more must one make efforts in the matters according to Torah on which livelihood depends. To dwell at length on so simple a matter is superfluous; I have come only to remark and to point out that matters like these, though in people's eyes they seem trivial and small, are precisely the touchstone of how much so-and-so is a chassid, as explained and understood from several holy sichos.
May it be His will that very soon you will report that you have begun to work on yourself in this direction, and then you will merit to report also that you see success in this work.
With blessing to bring good tidings in all the above, and also regarding increased livelihood.