ב"ה, ח"י אלול, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מטו"ב אלול שנתקבל ליום הבהיר ח"י אלול וכפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר - בשם חסידים הראשונים - אז ער בריינגט חיות אין אלול, ומובן מעצמו אשר ענין החיות הוא היפך העצבות ובמדה ידועה אפילו היפך המרירות, כי אף שמבואר בכ"מ אשר ענין המרירות דורש ג"כ חיות הרי מובן שאינו דומה כלל וכלל להחיות שישנו בעבודה מתוך שמחה שאז החיות הוא באופן אחר לגמרי כיון שהשמחה פורץ גדר, ומובן ג"כ שאין כוונתי באמירת מוסר, אלא רק לעוררו על תוכן מכתבו שאין צריך להיות במרירות כלל וכלל על שהקביעות עתים לתורה אינה בקביעות כי זהו בידו ובכל רגע ורגע יכול לקובעה בקביעות גם בזמן, ועל פי הסדר דקדושה אשר לאט לאט אגרשנו הרי אין כדאי לקבל ע"ע בקביעות זמן כמה שעות בהתחלת השינוי אלא כי אם רבע וחצי שעה בכל יום - ומה טוב חלק מזה בבקר וחלק מזה בערב בלילה, ואף שגם זה צ"ל בלי נדר וכההנהגה בזמן הזה כמבואר בלקו"ת ר"פ מטות שצריך לומר בלי נדר, אבל לאידך גיסא צריך לעמוד על הרבע שעה בתוקף, וכאשר אז מען וועט דורכברעכען דעם וועג הנה תעשה במשך הזמן לדרך סלולה ויוכל להחזיק הקביעות לא רק בהקביעות בנפש אלא גם להוסיף בהקביעות בזמן וכמרז"ל שהקב"ה הוא העומד לימין כאו"א מישראל לעזור לו בעבודתו שאם רק פותח האדם כחודה של מחט אזי פותחים לו מלמעלה כפתחו של אולם, וידוע הדיוק בזה אשר פתח האולם לא היו לו דלתות ובמילא הי' פתוח תמיד וכל העבודה היא רק להכנס לעזרה שזה נעשה אפילו בפתיחה כחודה של מחט.
מוסג"פ לקוט אלול המכיל בתוכו ג"כ מכתבי כללי. בברכת השנה, ומובן שכוונתי גם עליו וב"ב שיחיו בהכתוב בו.
בברכה לעבודת השי"ת בשמחה ומתוך שמחה ולכתיבה וחתימה טובה.