ה כִּֽי־יִקַּ֥ח אִישׁ֙ אִשָּׁ֣ה חֲדָשָׁ֔ה לֹ֤א יֵצֵא֙ בַּצָּבָ֔א וְלֹֽא־יַעֲבֹ֥ר עָלָ֖יו לְכָל־דָּבָ֑ר נָקִ֞י יִֽהְיֶ֤ה לְבֵיתוֹ֙ שָׁנָ֣ה אֶחָ֔ת וְשִׂמַּ֖ח אֶת־אִשְׁתּ֥וֹ אֲשֶׁר־לָקָֽח׃

(ה) אשה חדשה - שהיא חדשה לו. ואפילו אלמנה. פרט, למחזיר גרושתו:

ולא יעבור עליו - דבר הצבא:

לכל דבר - שהוא צורך הצבא. לא לספק מים ומזון, ולא לתקן דרכים. אבל החוזרים מעורכי המלחמה על פי כהן. כגון "בנה בית, ולא חנכו", או "ארס אשה, ולא לקחה", מספיקין מים ומזון. ומתקנין את הדרכים:

יהיה לביתו - אף בשביל ביתו. אם בנה בית, וחנכו. ואם נטע כרם, וחללו. אינו זז מביתו, בשביל צורכי המלחמה:

לביתו - זה ביתו:

יהיה - לרבות את כרמו:

ושמח - ישמח את אשתו. ותרגומו, "ויחדי ית אתתיה". והמתרגם, "ויחדי עם אתתיה", טועה הוא. שאין זה תרגום של, "וְשִׂמַח", אלא של "וְשָׂמַח":

[ספר המצוות מ"ע ריד] [ספר המצוות מלת שיא]

ו לֹֽא־יַחֲבֹ֥ל רֵחַ֖יִם וָרָ֑כֶב כִּי־נֶ֖פֶשׁ ה֥וּא חֹבֵֽל׃ {ס}

(ו) לא יחבול - אם בא למשכנו על חובו בבית דין, לא ימשכננו בדברים שעושים בהן אוכל נפש:

רחים - היא התחתונה:

ורכב - היא העליונה:

ז כִּֽי־יִמָּצֵ֣א אִ֗ישׁ גֹּנֵ֨ב נֶ֤פֶשׁ מֵֽאֶחָיו֙^[1] מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְהִתְעַמֶּר־בּ֖וֹ וּמְכָר֑וֹ וּמֵת֙ הַגַּנָּ֣ב הַה֔וּא וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

(ז) כי ימצא - בעדים והתראה. וכן כל "כי ימצא" שבתורה:

והתעמר בו - אינו חייב עד שישתמש בו:

[רש"י שמות כא, טז] [ספר המצוות מל"ת רסד]

ח הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע־הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמֹ֥ר מְאֹ֖ד וְלַֽעֲשׂ֑וֹת כְּכֹל֩ אֲשֶׁר־יוֹר֨וּ אֶתְכֶ֜ם הַכֹּֽהֲנִ֧ים הַלְוִיִּ֛ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖ם תִּשְׁמְר֥וּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃

(ח) השמר בנגע הצרעת - שלא תתלוש סימני טומאה, ולא תקוץ את הבהרת:

ככל אשר יורו אתכם - אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:

ט זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ {ס}

(ט) זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים - אם באת להיזהר שלא תלקה בצרעת, אל תספר לשון הרע. זכור העשוי למרים, שדברה באחיה, ולקתה בנגעים:

י כִּֽי־תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה לֹֽא־תָבֹ֥א אֶל־בֵּית֖וֹ לַֽעֲבֹ֥ט עֲבֹטֽוֹ׃

(י) כי תשה ברעך - תחוב בחברך:

משאת מאומה - חוב של כלום:

[ספר המצוות, מצוות עשה קצט] [ספר המצוות מל"ת רל"ט]

יא בַּח֖וּץ תַּֽעֲמֹ֑ד וְהָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ נֹשֶׁ֣ה ב֔וֹ יוֹצִ֥יא אֵלֶ֛יךָ אֶֽת־הַעֲב֖וֹט הַחֽוּצָה׃

[ספר המצוות מל"ת רל"ט]

יב וְאִם־אִ֥ישׁ עָנִ֖י ה֑וּא לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב בַּֽעֲבֹטֽוֹ׃

(יב) לא תשכב בעבטו - לא תשכב ועבטו אצלך:

[ספר המצוות מל"ת ר"מ]

יג הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת־הַעֲבוֹט֙ כְּב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרְכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּֽהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}

(יג) כבוא השמש - אם כסות לילה הוא. ואם כסות יום, החזירהו בבקר. וכבר כתוב בואלה המשפטים, (שמות כב, כה) "עד בא השמש תשיבנו לו" כל היום תשיבנו לו. וכבוא השמש תיקחנו:

וברכך - ואם אינו מברכך, מכל מקום, "ולך תהיה צדקה":

[ספר המצוות, מצוות עשה קצט] [ספר המצוות מל"ת רל"ט]