תהלים פרק עה
א לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֑ת מִזְמ֖וֹר לְאָסָ֣ף שִֽׁיר׃
(א) אל תשחת - את ישראל:
ב ה֘וֹדִ֤ינוּ לְּךָ֨ ׀ אֱֽלֹהִ֗ים ה֭וֹדִינוּ וְקָר֣וֹב שְׁמֶ֑ךָ סִ֝פְּר֗וּ נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃
(ב) הודינו לך אלהים - על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד: ספרו - דורותינו נפלאותיך תמיד:
ג כִּ֭י אֶקַּ֣ח מוֹעֵ֑ד אֲ֝נִ֗י מֵישָׁרִ֥ים אֶשְׁפֹּֽט׃
(ג) כי אקח מועד - כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש: אני מישרים אשפוט - אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום:
ד נְֽמֹגִ֗ים אֶ֥רֶץ וְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ אָנֹכִ֨י תִכַּ֖נְתִּי עַמּוּדֶ֣יהָ סֶּֽלָה׃
(ד) נמוגים ארץ וכל יושביה וגו' - ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו: תכנתי עמודיה - כשאמרתי נעשה ונשמע:
ה אָמַ֣רְתִּי לַֽ֭הוֹלְלִים אַל־תָּהֹ֑לּוּ וְ֝לָרְשָׁעִ֗ים אַל־תָּרִ֥ימוּ קָֽרֶן׃
(ה) להוללים - לרשעים המערבבים את ישראל:
ו אַל־תָּרִ֣ימוּ לַמָּר֣וֹם קַרְנְכֶ֑ם תְּדַבְּר֖וּ בְצַוָּ֣אר עָתָֽק׃
ז כִּ֤י לֹ֣א מִ֭מּוֹצָא וּמִֽמַּעֲרָ֑ב וְ֝לֹ֗א מִמִּדְבַּ֥ר הָרִֽים׃
(ז) כי לא ממוצא - השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן:
ח כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים שֹׁפֵ֑ט זֶ֥ה יַ֝שְׁפִּ֗יל וְזֶ֣ה יָרִֽים׃
(ח) כי אלהים שופט - על כל הרעה שעשיתם: זה ישפיל וזה ירים - הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים:
ט כִּ֤י כ֪וֹס בְּֽיַד־יְהוָ֡ה וְיַ֤יִן חָמַ֨ר ׀ מָ֥לֵא מֶסֶךְ֮ וַיַּגֵּ֪ר מִ֫זֶּ֥ה אַךְ־שְׁ֭מָרֶיהָ יִמְצ֣וּ יִשְׁתּ֑וּ כֹּ֝֗ל רִשְׁעֵי־אָֽרֶץ׃
(ט) כי כוס - התרעלה בידו: ויין חמר - חזק ווינו"ש בלע"ז: מלא מסך - הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים: ויגר מזה - מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם ל' כמים מוגרים (מיכה א'):
י וַ֭אֲנִי אַגִּ֣יד לְעֹלָ֑ם אֲ֝זַמְּרָ֗ה לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃
(י) ואני אגיד לעולם - מאז והלאה את נקמתו וגבורתו:
יא וְכָל־קַרְנֵ֣י רְשָׁעִ֣ים אֲגַדֵּ֑עַ תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק׃[1]
(יא) וכל קרני רשעים - של עמלק: אגדע - כענין שנא' (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ישראל יגדעו קרן עמלק וגו' ואז תרוממנ' קרנות צדיקו של עולם ישראל שהם שבחו של הקב"ה: