ב"ה, ערב שבת-קודש פ' יתרו, ה'תשל"ג
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
בנועם נודעתי אשר ימים אלה הגיע לגיל שלוש עשרה שנה, עונת בר מצוה.
והרי זה מתאים לנקודת תוכן פרשת שבוע זה, קבלת התורה מסיני, שעה שקבלו כל עם בני ישראל עול תורה ועול מצוות, בבחינת "בר מצוה" לכל דבר.
ובודאי למותר להסביר לך שכשהמדובר בעול תורה ומצוותי', פירושו של "עול" זה אינו ח"ו משא ומעמסה, אלא הדרכה ולימוד ודרך חיים שעל ידו ממלא איש הישראלי תפקידו בחיים, זאת אומרת אדרבה ענין של שמחה,
וכמאמר חכמינו ז"ל
רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. ויהי רצון שאכן תקבל עול זה בשמחה אמיתית ותהי' מקור נחת רוח, נחת רוח יהודי אמיתי, להוריך ולתפארת לכל ידידיך.
בהזדמנות זו אביע רעיון הנוגע באופן עיקרי לכל בר מצוה, והוא בקשר עם
השאלה
מדוע אומרים
תחנון
ביום הבר מצוה, שהרי אין אומרים תחנון בימים טובים,
ואין לך יום-טוב ושמחה גדולה מזו
להגיע למדריגת איש ישראל, חבר מלא לעם הנבחר, עם כל הזכויות והאחריות שבזה.
והביאור הוא כי התורה והמצוות הן בלי גבול וסוף, באשר מקורן בה' שהוא אין-סוף, שלכן אין גבול למידת ההתקדמות והעלי' בכל עניני טוב וקדושה בחיי היום-יום מתאים לרצון הבורא. ואפילו אם תמצא לומר שהמצב בזה ביום אתמול הי' ככל הדרוש לפי ערך, הרי המצב היום צריך להיות נעלה יותר, ומחר עוד יותר. וזהו הטעם שאומרים תחנון בכל יום חול, בקשת סליחה מאת ה' רב הסליחות, על אשר היום (ואתמול) לא הי' מילוי רצון הבורא באופן נעלה יותר. וזהו גם כן הטעם שהבר מצוה אומר תחנון. ואין צריך לומר אם מצד איזו סיבה אין ההוה (והעבר) כדבעי במילואו, שאז בא היצר ומשתדל להכניס בילבול ונפילת רוח, לאמר: "הלא נכשלת בעבר, ואין מעשיך רצויים לפני הקב"ה, שלכן תמשיך כמקודם" וכו'. והמענה על זה - אמירת תחנון עוד ביתר כוונה, ובבטחון גמור
שהמרבה
לסלוח מעביר אשמות העבר, כי
אין
לך דבר העומד בפני התשובה, ואדרבה, השב באמת הרי הוא נעשה יותר
חביב
ואהוב למקום ב"ה.
והתקוה שרעיון האמור בנוגע לאמירת תחנון ביום הבר מצוה, כשיהודי נכנס למסלול חיים חדשים בתור יהודי שלם ומבוגר, יהי' נר לרגלך, ללכת
מחיל
אל חיל בלימוד התורה וקיום מצוותי' בשמחה ובטוב לבב.
בברכה להצלחה בכל האמור.
B"H, Eve of Shabbos Kodesh Parshas Yisro, 5733.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
It was with pleasure that I learned you have reached the age of thirteen years, the time of Bar Mitzvah. This fits with the theme of this week's Torah portion—the Giving of the Torah at Sinai—when all the people of Israel accepted upon themselves the yoke of Torah and mitzvos, in effect becoming Bar Mitzvahs in every sense.
Certainly it is unnecessary to explain to you that when we speak about the yoke of Torah and its mitzvos, this does not mean a burden or a heavy load. Rather, it is guidance, education, and a way of life through which a Jew fulfills his purpose in life. In other words: on the contrary—it is a matter of joy! As our Sages say: "The Holy One blessed be He wished to grant merit to Israel; therefore He gave them much Torah and many mitzvos."
May it be G‑d's will that you indeed accept this yoke with true joy and become a source of nachas ruach—true Jewish satisfaction—for your parents and an honor for all your friends.
On this occasion I wish to share an idea relevant to every Bar Mitzvah boy. It relates to the question: Why do we recite Tachanun on the day of Bar Mitzvah? After all, we do not say Tachanun on festive days—and what greater joy can there be than reaching the status of an adult Jew, a full member of the chosen people with all its privileges and responsibilities?
The explanation is that Torah and mitzvos are infinite and without end because their source is in Hashem Who is infinite. Therefore there is no limit to how much one can advance in goodness and holiness in daily life according to the Creator's will. Even if one could say that yesterday's conduct was as it should be for one's level, today must be higher still—and tomorrow even more so.
This is why we say Tachanun every weekday—a request for forgiveness from Hashem Who abounds in forgiveness—for not having fulfilled His will in an even loftier manner today (and yesterday). This is also why a Bar Mitzvah says Tachanun.
All the more so if for some reason one's present (or past) conduct has not been as it should be; then the yetzer hara tries to sow confusion or discouragement by saying: "You failed before; your deeds are not pleasing before Hashem; so just continue as before," etc. The answer to this is: say Tachanun with even greater intent and complete trust that He Who forgives abundantly removes past guilt—for nothing stands in the way of teshuvah! On the contrary: one who truly returns becomes even more beloved by Hashem.
The hope is that this idea regarding saying Tachanun on one's Bar Mitzvah—the day when a Jew enters a new path as a complete and mature Jew—will serve as a guiding light for you: to go from strength to strength in learning Torah and fulfilling its mitzvos with joy and gladness of heart.
Summary
The Rebbe teaches that accepting Torah at Bar Mitzvah brings true joy—not burden—and explains that reciting Tachanun reflects our endless potential for spiritual growth. Even setbacks are opportunities for teshuvah and deeper connection with Hashem.