ב"ה
, י"ג תשרי, ה'תשכ"ח — ברוקלין, נ.י. — מר אריאל שי' שרון
שלום וברכה!
נצטערתי רבות לראות בעתון ע"ד האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך ע"ה. ואין אתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר
בעת המלחמה
ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו,
רבים ביד מעטים
וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה – ארע אסון כזה. אבל מצד שני
אין
כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.
פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.
לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם, ועוד יותר, על ידי אי-ההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי' ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.
אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר
כל
ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר – גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.
עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת-התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.
נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת
בנוסח
המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו –
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.
אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי
בסגנון
חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.
ועוד נקודה ועיקר,
נחמה
בכפלים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים
ויקבץ
נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו
והקיצו
ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.
ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו, אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצונו של נותן החיים, הוא השם יתברך, מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה.
ויהי רצון אשר מכאן ולהבא לא ידעו הוא ובני ביתו שי' מכל צער וכאב, ובפעולותיו בהגנה על ארץ הקודש, ארץ אשר תמיד
עיני
ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, וכן גם בחייו הפרטיים – בשמירת הנחת תפילין
ומצוה
גוררת מצוה ועוד מצוה – ימצא ניחומים.
בכבוד ובברכה,
מ. שניאורסאהן
B"H, 13 Tishrei, 5728.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
I was deeply saddened to see in the newspaper about the great loss with the passing of your young son, may he rest in peace. None of us can know the ways of the Creator: during war and danger you were saved—and moreover, you were among those who brought victory to our people, Bnei Yisrael, against our enemies, many into the hands of few, etc.—yet specifically at home and in a time of peace such a tragedy occurred. On the other hand, it is no wonder that no created being can understand the ways of the Creator since we are not at all on His level. Just as we are not surprised when a small child cannot understand the ways and conduct of a great and elderly sage—even though their difference is only relative—so too here.
Of course, what I wrote above does not diminish in any way from the value of your pain and sorrow. I also express my participation in your grief, even though I am far away physically. Seemingly this distance is not only physical but even more so due to our lack of personal acquaintance; indeed, I had not even heard your name until after the Six-Day War when your fame spread as a commander and defender of our holy land and its inhabitants—a man with noble character traits whom Hashem blessed with success in his actions up to an unimaginable victory.
But based on a fundamental principle established throughout all generations of our people Bnei Yisrael—that all Israel are friends—the publicity you received only revealed what was already true before: namely, that all Jews are connected as one family. This includes Jews living in Eretz HaKodesh as well as those living abroad; this is what motivated me to write these lines to you and your household.
Another point that moved me to write this letter is the great inspiration you caused in many hearts among our brethren Bnei Yisrael through putting on tefillin near the Western Wall—a deed which also became widely publicized and found broad and very positive resonance among various segments of our nation both near and far.
A point of comfort—even amidst such a great tragedy—indeed more than just a point—is expressed in our people's traditional sacred phrase passed down through tens of generations: "HaMakom yenachem etchem betoch she'ar avelei Tzion v'Yerushalayim" (May G‑d comfort you among the mourners of Zion and Jerusalem). At first glance it is puzzling why these two matters are linked together. But as mentioned above, this is actually the main inner content of consolation: just as mourning for Zion and Jerusalem is shared by all Jewish men and women everywhere—though it is felt more strongly by those living in Jerusalem who see with their own eyes the Western Wall and our Temple in ruins compared to those farther away—yet even they feel deep pain and sorrow. So too with individual or family mourning: part of its comfort lies in knowing that all Israel shares in one's pain; for as our Sages say, all Bnei Yisrael form one complete body.
Another important point—a double consolation: just as surely as Hashem will rebuild Zion's ruins and gather Israel's exiles from all corners of earth through Mashiach Tzidkeinu (the Righteous Redeemer) who will bring them joyfully to witness Zion's happiness—so too without doubt regarding individual mourning: Hashem will fulfill His word "vehekitsu veranenu shochnei afar" (and those who dwell in dust will awaken and sing), bringing true joy when everyone reunites at techiyat hameitim (the resurrection).
And yet another point: just as foreign powers like Rome or Babylon could rule only over the physical Temple built from wood, stone, silver or gold—but could never touch the inner Temple within every Jew's heart which remains eternal—so too regarding personal loss: death has power only over body and its matters; but the soul is eternal—it has merely ascended to Olam HaEmet (the World of Truth). Therefore every good deed done according to Giver-of-Life's will—Hashem—adds pleasure for that soul, increasing its merit and benefit.
May it be G‑d's will that from now on you and your household know no more pain or sorrow; may you find comfort both through your defense activities for Eretz HaKodesh—"a land upon which always rest Hashem Elokecha's eyes from year's beginning until year's end"—and also through your private life: by keeping tefillin observance (and one mitzvah brings another), may you find further consolation.
Summary
The Rebbe expresses heartfelt condolences to Ariel Sharon after his son's passing, offering spiritual comfort by connecting personal grief with national mourning for Jerusalem. He emphasizes Jewish unity, faith in resurrection, and encourages continued mitzvah observance as sources of solace.