ב"ה, ח' סיון תשכ"ה
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבה מב' סיון,
כמדומה כבר עניתי לה מכבר בקשר למכתבי' הקודמים עכ"פ אכפול בזה עוד הפעם והוא:
אשר ע"פ הוראת תורתנו תורת חיים הרי אשה כשרה עושה רצון בעלה - בפרט שההנהגה בחיי היום יומים תהא מתאימה ע"פ התורה, וביחוד באם השאלה בעבודה בחינוך בני ובנות ישראל שענין הכי נעלה הוא, שמזה מובן ופשוט שכדאי שתקבל משרה בשטח זה (עכ"פ משרה חלקית), וכשתשתדל בזה בודאי תמצא משרה וגם תצליח בזה.
ולכתבה שלדעתה אינה מסוגלת להמשיך לגור בכפר חב"ד, איני יכול להסכים לזה, כי אף, אם ככתבה, ישנם איזה ענינים שלילים (בודאי בכל מקום מדורים הרי אין בעולמנו תכלית השלימות) בכל זה ברצון הטוב ובגישה מתאימה אפשרי להתגבר עליהם, וע"פ ידיעתי במכתבים מתושבי הכפר, בודאי תמצא שם ידידות וחבירות ותוכל לא רק להסתגל לחיים שם אלא גם להיות שבעה רצון במלא מובן המלה, אלא שככל ענין בחיי האדם צריכים להשתדל בזה, והעיקר לשלול את הגישה בסגנון מכתבה "שבשום אופן לא תסתגל", ובפרט שאין גישתה מיוסדת כלל וכלל על המציאות.
ויהי רצון מהשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית שינחה בטוב לפני' וביחד עם בעלה שי' ימשיכו לדור בכפר חב"ד מתוך קירוב לב אמיתי ובטוב לבב יבנו בנין עדי עד מיוסד על יסודי התורה ומצותי'.
כבקשתך נשלח המכתב מבלי לחכות על התור.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.
אשה כשרה: תדא"ר פ"ט.