ב"ה, ט"ו שבט תשכ"ה
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צנמ"ס עוסק בצ"צ כו' הר"מ שי'
שלום וברכה!
במענה למכתביו, בם מציע אשר אבוא בכתובים לברר פסקי הלכות למעשה בכמה ענינים שמונה וסופר במכתביו.
והנה בודאי יודע - שבכלל אין זה מעניני לתקוע עצמי לפסקי הלכות למעשה, ובפרט בענין שרבים הדנים בזה, וממצים הענין לכל צדדיו.
והרי זוהי הדרך אשר התוה כ"ק מו"ח אדמו"ר בבית הרב - מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שישנם טעמים מסוימים וסיבות חשובות, להכנס לשקו"ט כהאמורות.
ובפרט אשר רבים בניו יארק ובאה"ב בכלל, אשר ישמחו אלי גיל כשיציעו לפניהם לחוו"ד בהאמור (כמובן כוונתי לרבנים אשר ראוים הם לאיצטלא דמורה הוראה, לפסוק דין מבלי משוא פנים ולמעשה בפועל), ובטח גם יחזיקו לו טובה על הדפיסו את דבריהם וכו'.
ואתו הסליחה. נוסף על טעם העיקרי הנ"ל, הרי גם אין הפנאי ואין הזמן גרמא למלאות בקשה כהאמורה.
בכבוד ובברכה,
מנחם שניאורסאהן
להעיר ממחז"ל בשעת המפזרים כנס (ברכות סג, א) - וה"ז הטעם גם בענין שבו מפזרים.
במש"כ הרה"ג וכו' וכו' הררי"מ הכהן שי' ר. בענין ביה"ש - תמהתי על תוכנו. ובפרט בידעי את הנ"ל מאז, שאין מובן איך כותב דברים כאלו (אלא - שקונ' השלמה, הס' זכרון יוסף, בני ציון, דברי חנה, קנה וקנמון אינם תח"י). ואולי בא לו משום רצונו להגן עמש"כ בסו"ס חי' הרמ"ל וסייעתי' - ואשתמיטתי' מש"כ בזה בנימוקי או"ח סרס"א. וד"ל.
ובנוגע למש"כ הנ"ל ע"ד אדה"ז בסידורו בזה - לא סמך שם אדה"ז ואף לא הביא שם - לא הירוש' ולא הרדב"ז, ומה שהקשה - דאאפ"ל דר"ת יחידאה הוא כיון שכתב החיד"א בשה"ג דפסקו של השו"ע הוא פסק ר' גדולים בדורו (ואם נפרש כן - להלכה - דברי החיד"א - עדיפא הו"ל להקשות ולהפריך כל דברי הרמ"א בכ"מ שמחולק על השו"ע, כי מעולם לא שמענו שבב"ד של הרמ"א ישבו מאתים ואחד גדולים.
ובכל אופן) אי"ז שייך לדברי אדה"ז שדייק בלשונו ר"ת וסייעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים. ואחריהם וכו'. נוסף על כתבו שהשו"ע חזר בו. ולהביאו הפר"ח החיד"א וערוך השלחן - הנה בנדו"ד כולם כתבו כשיטת הגאונים (הפר"ח - הובא בסידור שם. ברכ"י ועה"ש - באו"ח סרס"א שם).
ביאור השיטות הנ"ל - עייג"כ ס' מנחת כהן, ס' ביה"ש (להרי"מ טוקצינסקי). וערך ביה"ש באנציקלופדי' התלמודית.
חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 247 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
הר"מ שי': אמסל, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תתקה. חי"ב ג'תתכא.
הררי"מ... ר.: רפפורט.