שלום וברכה!
[אייר, תשכ"ב]
(בכל אלה ענין המדובר - אינו שבת, כ"א: [אז] ק"נ [אלט] עלית רוח [אמו] גם חושך וגו').
קישור הענינים (בדא"פ עכ"פ): כללות הפרק: איך שיתבונן ויבוא לזה שתתלהט נפשו כו' לדבקה כו' וליכלל באורו כו' (היינו מלמטלמ"ע). אך איך היא (ההתכללות) כו' הדברים - על לבבך ודברת בם כו' (מלמעלמ"ט!). (אבל ל"ק) וכמ"ש בע"ח שהעיקר העיון. ודברת - רק גילוי הנ"ל. (ועצ"ע מהו ההכרח להגילוי, ומהו השייכות להנ"ל - ליכלל כו'. ומבאר) כי על מוצא פי ה' - היינו התורה - יחי' האדם (גם מבלי פי' האדם) ומ"מ לא יצא י"ח כו' - (ולכן מוכרח הגילוי בדבור האדם) עד נפש החיונית כו'.
(וג"ז שייך לההתבוננות כו' כי התכלית) כדי להעלות כולן כו' ולכללן כו'.
ולהעיר בדא"פ: א) אולי מדייק ג"כ ל' מוצא פי ה' - שפי' מקור (עיין דרושי מסעי), היפך הגילוי. ב) אף שאחז ל' הכתוב, השמיט תיבת כל (מוצא פי ה'). וע"פ הנ"ל מבואר - כי הכתוב מדבר בנפה"א וגם בהחיונית והגוף.
האגרת היא אל מו"ה אלי' נחום שקלאר ונכתבה על גליון מכתבו. אגרת נוספת אליו - לעיל ח"א נד.
בכל אלה: במכתבו שואל מה שבמפתח ענינים לתניא ערך שבת ציין כ"ק אדמו"ר שליט"א: "אבד גי...": והלא יש - אז אלט אמו.
קישור הענינים: במכתבו: בשיעורי תניא בשבוע העברה בפרק מ"ט בסופו לא אוכל להבין הנקודה אחרי "בחי' הדיבור בד"ת". כי הלא אין זה סיום הענין. וביותר אינו מובן כי השיעור תניא מסתיים שם, וגם בכלל אינו מובן קישור הענינים בשורות אלו.
וראה גם שיעורים בספר התניא שם.
Shalom u'Vrachah! [Iyar, 5722] (In all these matters discussed – it is not Shabbat, but rather: then [the] old spirit [of his mother] also ascended, and darkness, etc.). Connection of the matters (at least in a straightforward way): The general theme of the chapter: how one contemplates and comes to have his soul ignite, etc., to cleave, etc., and be included in His light, etc. (that is from below to above). But how is this inclusion, etc.? The words – 'upon your heart and you shall speak of them,' etc. (from above to below!). (But this is not a difficulty) as it is written in Etz Chaim that the main thing is contemplation. And 'you shall speak' – is only a revelation of the above. (And it requires further analysis: what necessitates this revelation, and what is its connection to the above – inclusion, etc.? And he explains:) For by 'the utterance of the mouth of Hashem' – meaning Torah – man lives (even without man's explanation), yet nevertheless one does not fulfill his obligation, etc. – (and therefore revelation through human speech is necessary) until it reaches the animal soul, etc. (And this too relates to contemplation because the purpose) is to elevate all of them, etc., and include them, etc.
Note in a straightforward way: a) Perhaps he also precisely uses the phrase 'the utterance of the mouth of Hashem,' which means source (see discourses on Massei), which is the opposite of revelation. b) Even though he used the language of Scripture, he omitted the word 'kol' ('all') from 'the utterance of the mouth of Hashem.' And according to what was said above it is explained – that Scripture speaks about both the divine soul and also about the animal soul and body.
This letter is addressed to Moreinu HaRav Eliyahu Nachum Shklar and was written on his letter's sheet. Another letter to him appears earlier Vol. I no. 54.
In all these: In his letter he asks about what appears in the Tanya subject index under 'Shabbat,' where our Rebbe shlita notes: "Avad gi...": Yet there exists – then old mother. Connection of topics: In his letter: In last week's Tanya class at the end of chapter 49 I cannot understand the point after "the aspect of speech in words of Torah." For this does not conclude the topic. Even more so it is unclear since that Tanya lesson ends there; overall it is unclear how these lines connect. See also classes in Sefer HaTanya there.
Summary
The Rebbe explains that verbalizing Torah study serves not just as revelation but as a means for elevating both divine and animal aspects within oneself. This highlights how speech bridges contemplation with practical spiritual transformation.