שלום וברכה!
...כותב אודות המאורעות הבלתי רצויים אשר קרו בעבר מסיים בשאלה איך לטפל באותם שיש אפשרויות להחזירם למוטב ואיך לקדם פני הרעה בעתיד,
והנה לכל לראש ובסגנון חז"ל "מה יעשה הבן ולא יחטא" (כיון שהלימוד הוא בתערובות (אפילו כשהמדובר הוא בלימודי חול או קודש) הרי נמשכת התערובות לאחר זה: ואפילו בשעת הלימוד הרי זה "כאש בנעורת" כפסק דין של חכמינו אשר היה ידוע להם טבע בני-אדם. והרי כשרוצים לשלול אפשרויות מסובב -צריכים לבטל את הסיבה והמקור. והתרופות לרפא ולשנות את המסובב פועלות רק לפי שעה וגם בספק הוא.
כיון שאפילו רפואה לשעה ג"כ ענין הוא (ובפרט אם ינצלו את השעה כדרוש) ואף שלכל אחד ואחד יש לו תכונות פרטיות מיוחדות - הצד השווה שבכולן הוא, שאין לך תעמולה יותר פעילה מאשר להיות דוגמא חי', זה המרצה להם מוסר ורוצה להחזירם למוטב.
ועוד נקודה משותפת לכולם: קיום המצוות ככל האפשרי אשר אם מעט אור דוחה הרבה חושך, על אחד כמה וכמה הרבה אור.
עוד נקודה, אשר הצלחת התעמולה קשורה בזה שתהי' בדרכי נועם אבל יחד עם זה צריכה להיות בתוקף המתאים ובפרט הוא בתופעה אודותה כותב אשר באם לא יבטלוה - מקור הוא לכל שחיתות ורע, ר"ל.
ביחד עם האמור הרי כל אחד ואחד מישראל בנים הם לה' אלוקינו, ולכן נצטווה כל אחד ואחד לעשות כל התלוי בו להעמידם על דרך הטוב והישר, לחיות בחיי היום-יומיים ע"פ הוראת תורתנו תורת חיים ובקיות מצוותי' עליהן נאמר וחי בהן, והובטחנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב של השומע ופועלים פעולתם.
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 405.
Shalom u'Vrachah!
You write about the undesirable events that occurred in the past and conclude with a question about how to deal with those who can be brought back to the right path, and how to prevent future wrongdoing. First of all, as our Sages say: "What should a son do so as not to sin?" Since learning is mixed (even when it concerns secular or holy studies), this mixture continues afterward; even during study it is like "fire in flax," as our Sages, who understood human nature, ruled. When one wants to eliminate possible negative outcomes, one must remove the cause and source. Remedies that heal or change the outcome only work temporarily, and even then, it is uncertain.
Since even temporary healing is still something (especially if one uses that time properly), and although each person has unique individual traits—the common denominator for all is that there is no more effective influence than being a living example for those whom one wishes to inspire or bring back to good conduct. Another shared point: fulfilling mitzvos as much as possible—if a little light dispels much darkness, how much more so does much light.
Another point: the success of influencing others depends on doing so pleasantly, but at the same time with appropriate firmness—especially regarding the phenomenon you describe which, if not eliminated, becomes a source of all corruption and evil, G‑d forbid. Along with this, every Jew is a child of Hashem our G‑d; therefore, everyone is commanded to do whatever they can to set others on the good and upright path—to live daily life according to our Torah's guidance, Torah of Life, and fulfillment of its mitzvos about which it says "and you shall live by them." We are assured that words coming from the heart enter the listener's heart and have their effect.
Summary
The Rebbe teaches that true influence comes from personal example and heartfelt words. Addressing root causes rather than symptoms leads to lasting change; acting with both kindness and firmness helps guide others toward Torah values.