ב"ה, י"א תמוז, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
... והנה אף כי ידוע ביאור הבעש"ט ע"פ מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה וגו' - הלואי - כן בקדש חזיתיך, ועד"ז בהיותם במדינתנו שמה, ששמירת התורה והמצוה קשורה במסירת נפש ממש, ולמרות זה עמדו במס"נ בפועל ופעלו גדולות ונצורות, הודיע הבעש"ט שהלואי כן בקדש חזיתיך, כי בדרך הטבע אינו כן, - הרי בכל זה איזה ערך צריך להיות בין המצב הקודם והמצב במקום שיש לאיש הישראלי - ולחסיד בפרט - היכולת להפיץ המעינות, וכמו שאמרתי לו פא"פ, בתוככי מאות ואלפים מאחב"י, וכנראה שלמרות זה - הנה אינה גם בערך ההפחתה בהתמסרות וההתלהבות בהעבודה, [אלא שע"פ המבואר באגה"ק סי' כ"ה, תמיהני למה סובלים התלמידים...] ויה"ר שכיון שנמצאים אנו בערב ימי הגאולה, שראו נסים למעלה מדרך הטבע וגם בעיני בשר, הנה יהיו ימים אלו נזכרים כדבעי ובמילא ונעשים גם ההמשכות למטה מעשרה, אשר מבלי לחפש טענות ואמתלאות יכירו בתפקידם האמיתי להמשיך אלפים ורבבות מישראל לתורת החסידות הדרכותי' ומנהגי'.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.