ב"ה, כ"ב אייר, ה'תשי"ז
ברוקלין, נ.י.
מר יצחק שי' דמיאל
שלום וברכה!
זה עתה קבלתי מכתבו מיום הבהיר ל"ג בעומר, וכה נדהמתי מתכנו, עד שמוכרחני לענות עליו מיד, שלא לפי התור.
מה שהפליאני ביותר הוא שבדעתו לפרש שיטתי שאין דעתי נוחה מלימודו והשפעתו על תלמידותיו, ועוד יותר מתמי' וגם מצער שבדעתו להפסיק זה.
ומנלי' כל זה הוא לפלא גדול ביותר, שהרי שיטתי ידועה לכל והיא ההיפך הגמור ממסקנתו, ומלתי אמורה כפולה ומכופלת שבימינו אלה על כל אחד ואחת לנצל כל האפשרויות וכל הצנורות להפיץ עניני היהדות בכל מקום ובכל חוג וסביבה, הוראות מעשיות דיעות, והשקפת עולם ברוח היהדות המסורתית. ודבר פשוט הוא, שבזה נכללות בנות ישראל ובהדגשה יתרה, כיון שהן הבונות בית בישראל, ובחינוכן ובהשפעה עליהן תלוי הדבר אם תהיינה עקרת הבית או ר"ל עוקרת הבית, שזה נוגע לדורות ודורי דורות.
ובפרט בהנוגע לכ' שראה הצלחה בעבודתו בשטח זה ועורר נקודת לבבן, איך יעלה על דעתו לחדול מזה?
ובמה שמסיים במכתבו שפסוקו עכשיו הוא ישב בדד וידום, יתן בעפר פיהו, מושלל זה לגמרי. וכבר מלתי אמורה ע"ד הצחות, אבל באמת נקודה פנימית ומיוחדת בזה, אשר הענין דשלילת הרע לחוד - הי' גם קודם בריאת העולמות וסדר ההשתלשלות, וכל הירידה מאגרא רמה לבירא עמקתא הוא בשביל ענינים דקום ועשה דוקא.
ועל פי זה מובן ג"כ המבואר באיזהו מקומן בדא"ח, אשר העיקר הן מצות עשה, ומצות לא תעשה אינן באות אלא בשביל להכשיר האדם והענינים והעולם להמשכת האור על ידי המצות.
והרי שני כתובים הנ"ל שמזכירם אומרים אותם בתשעה באב ביום חורבן והירוס וחושך, ולא בבנין ואור שזהו תפקיד כל אחד ואחת מאתנו. וכידוע פתגם הצ"צ אנן פועלי דיממא אנן - מאכן ליכטיק.
שולח אני המכתב מהיר ודחוף, ואצפה לבשורות טובות ממנו שתוכן מכתבו האחרון הי' כתוב בהשפעת מצב רוח עובר, אשר חלף ואיננו ולא השאיר כל רושם.
בכבוד ובברכת הצלחה לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים, ובאופן שיהי' ליבא פליג לכולי שייפין, שמהרגש הלב יומשך ברמ"ח אברי הנשמה על ידי קיום הרמ"ח מצות עשה ובשס"ה גידי הנשמה ע"י שמירת שס"ה מצות ל"ת (עיין תניא פ' נא, לקו"ת נצבים מה, ג פי' הכתוב תמים תהיה) ולבשו"ט בכהנ"ל
מ. שניאורסאהן
מוסג"פ העתק מכתבי כללי לחג הפסח ולנשי חב"ד, שגם בם מודגשת השקפתי בהנ"ל.
B"H, 22 Iyar, 5717.
Brooklyn, NY.
Mr. Yitzchak Damiel.
Shalom u'Vrachah!
I have just received your letter from the bright day of Lag BaOmer, and I was so astonished by its content that I must reply immediately, out of order. What surprised me most is your intention to interpret my approach as if I am not pleased with your teaching and influence on your students—and even more surprising and distressing is your thought to stop this work.
All of this is truly astonishing, for my approach is well known to all and is the exact opposite of your conclusion. My words have been stated repeatedly: in our times it is incumbent upon everyone to utilize every opportunity and channel to spread matters of Judaism everywhere and in every circle and environment—practical guidance, opinions, and worldview in the spirit of traditional Judaism.
It is obvious that this includes the daughters of Israel—with special emphasis—since they are the builders of Jewish homes. Their education and influence determine whether they will be the foundation or G‑d forbid uprooters of the home; this affects generations upon generations. Especially regarding you, who has seen success in this field and has awakened their hearts—how can you consider stopping?
As for what you concluded in your letter by quoting "Yoshev Badad Veyidom, Yiten BaAfar Pihu" ("Let him sit alone and be silent; let him put his mouth in the dust"), this is completely inappropriate here. As I have already said humorously—but there is a deep point here—the matter of negating evil alone existed even before creation; all descent from a high place to a low one is for the sake of positive action specifically.
Accordingly, it is also understood as explained in Chassidus that the main thing is positive commandments (mitzvot aseh), while negative commandments (mitzvot lo ta'aseh) only prepare a person and things for drawing down light through mitzvot. The two verses you mention are recited on Tisha B'Av—a day of destruction and darkness—not during building and light, which is our task.
As known from the saying of the tzt"z: "Anan poalei dimama anan—machen lichtik" (We are workers of the day—we make things bright).
I am sending this letter quickly and urgently, expecting good news from you—that your last letter was written under a passing mood which has now gone without leaving any trace.
With honor and blessings for success in bringing close the hearts of Jews to our Father in Heaven—in such a way that "the heart will be divided among all limbs," so that from heart-felt emotion it will extend into all 248 limbs of the soul through fulfilling 248 positive mitzvot, and into all 365 sinews through observing 365 negative mitzvot (see Tanya ch. 51; Likkutei Torah Nitzavim 45:3 on "Tamim Tiheyeh").
For only good news as above,
M. Schneersohn
P.S.: Enclosed is a copy of my general letter for Pesach and for Nshei Chabad, where my view on these matters is also emphasized.
Summary
The Rebbe teaches that one must never withdraw from influencing others positively—especially in Jewish education—and should use every means available to spread Judaism with warmth and dedication. Even moments of doubt should not deter us from our vital mission.