ב"ה, כ"ד ניסן, תשי"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
בעתו קבלתי מכתבו בו מתאר ההתועדות די"ט כסלו ראש השנה לחסידות
ההתלבטות שלו בהכנות ליום בהיר זה, ואשר לפי דעתו לא הכל בא לפועל מה שהי' בתכנית וכו',
ולא אכחד אשר בלבבי לומר אשר שמחתני בקראי ע"ד ההתלבטות בהכנות לההתועדות ע"פ מאמר רז"ל הידוע לא יגעת ומצאת אל תאמין, ואם אמורים דברים אלו בעניניו של הפרט עאכו"כ כשנוגע לרבים ובענינו של יום שגם הוא אינו יום פרטי, אלא כללי וראש לכל השנה, כיום האמור, ומובן ג"כ אשר העדר סיפוק נפש מלא מאופן ההתועדות, אין להתרשם מזה ואדרבה, כי עד שיבוא הזמן עליו נאמר, אז ימלא שחוק פינו, אין שלימות בעולם, וזה האומר אשר יש לו סיפוק נפש מלא מאיזה ענין של קדושה, או שמרמה את עצמו או שמרמה הוא את אחרים, או שהמדובר לא על אודות נפש האלקית כי אם ע"ד נפש הבהמית ועוד פחות זה, וק"ל.
ובמ"ש שלא היתה ההצלחה כ"כ בההתועדות וכו' לא כאלה הן השמועות שהגיעוני ע"ד זה מן הצד, כי אם אדרבה הצלחה, התעוררות ורוממות הרוח.
ומ"ש שלא נתוספו ע"י ההתועדות מקומות לימוד דא"ח ברבים - הרי אפשר להתועדות שתפעול פעולתה באופנים אחרים, ועוד זאת אפילו כשההתועדות מוצלחה בתכלית, גם אז נחוצה עבודה בשביל להביא ההחלטות בחי היום יומים, ואם חסר בעבודה זו חסר ג"כ בהגשמת ההחלטות, ויש מקום לומר שבזה הוא המגרעת ולא בההתועדות.
מובן ופשוט שלאחרי כל הנ"ל איני רוצה לומר שלא היתה אפשריות שתהיה התועדות משוכללת יותר ורצוי' רק להדגיש שלא רק אין בזה ענין שיגרום לנפילת רוח ורגש כמו שכותב במכתבו, לנוס מענינים אלו, ולהיות רק שומע ומקבל, כי נוסף על הענין העיקרי שזהו היפך תורתנו הק' אשר כלל גדול בה ואהבת לרעך כמוך, ה"ז היפך הצו המיוחד של תקופתנו זו בכלל ובאה"ק ת"ו ביחוד בהפצת המעינות חוצה אשר כאו"א שזכה לטעום ממעינות החסידות מחויב בזה ובכל הזדמנות שישנה ולא עוד אלא שצריך ג"כ ליצור הזדמנויות, אם נדמה לו שאינו מן המוכן, וק"ל.
ותקותי חזקה אשר שורותי הנ"ל המועטות בכמות תספיקנה לעקור מעיקרא הרעיון אודותו כותב, בניסה מן המערכה, ואף שידועה השיחה שאי אפשר להיות משפיע מבלי שיהיה מקודם לזה מקבל, אבל לאידך גיסא, אנשים כערכו ובמקום כמקומו מוכרחים להיות משפיעים, ומשפיעים דוקא לרבים ולא רק בהדרכות חסידות אלא גם בתורת החסידות, ומובטחים הם שיצליחו בעבודתם קדושה זו, אף שלא תמיד מתן שכרו בצדו על אתר.
תקותי שגם ימי הפסח ניצל והיומי דפגרא בכיוון הנ"ל, והשי"ת יצליחו ואת זוגתו תחי' להרבות בפעולות מסוג הנ"ל ואשר עי"ז יתוסף בברכות השי"ת בענינים הפרטים ובנקודה התיכונה לגדל את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעשים טובים באור וחיות חסידותי.
בברכה לבשו"ט.
נ.ב.
בטח השתתף בכינוס אנ"ש בימים שעברו, ויבשר טוב גם בזה.
B"H, 24 Nissan, 5717. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In due time I received your letter in which you describe the Yud-Tes Kislev farbrengen, the Rosh Hashanah of Chassidus, your inner struggle in preparing for this bright day, and that in your opinion not everything planned was realized, etc. I will not hide that it pleased me to read about your struggle in preparing for the farbrengen according to our Sages' well-known saying: "If you did not toil and found [success], do not believe it." If this is true regarding personal matters, how much more so when it concerns the public and a day that is not private but general and the head of the entire year, as with this day. It is also understood that a lack of complete satisfaction from how the farbrengen went should not be taken to heart; on the contrary—until the time comes about which it is said "then our mouths will be filled with laughter," there is no perfection in this world. Anyone who claims to have complete satisfaction from any matter of holiness is either deceiving himself or others, or it does not concern his G‑dly soul but rather his animal soul—or even less than that—and this is clear.
Regarding what you wrote about there not being much success at the farbrengen, etc.—the reports I received from others were quite the opposite: success, inspiration, and uplifted spirits. As for your comment that no new public study groups in Chassidus were established through the farbrengen—sometimes a farbrengen has its effect in other ways. Furthermore, even when a farbrengen is completely successful, work is still needed to bring resolutions into daily life; if there is something lacking here, then that's where the deficiency lies—not in the farbrengen itself.
It goes without saying that after all of the above I do not mean to say there was no possibility for an even more perfect and desirable farbrengen—only to emphasize that there is nothing here that should cause discouragement or feelings like those you describe in your letter: fleeing from such matters and being only a listener or recipient. Besides this being contrary to our holy Torah's great principle "Love your fellow as yourself," it also contradicts our era's special directive—especially in Eretz HaKodesh—to spread the wellsprings outward. Anyone privileged to taste Chassidus must do so at every opportunity—and even create opportunities if they seem lacking—and this is clear.
I strongly hope these few lines will suffice to uproot entirely the idea you wrote about—of withdrawing from involvement. Although it is known that one cannot be a mashpia without first being a recipient, nevertheless people like yourself and in your position must be mashpi'im—specifically to many—not only guiding in Chassidic conduct but also teaching Chassidic teachings themselves. They are assured success in their holy work—even if reward does not always come immediately.
I hope you also utilized Pesach days and these intermediate days accordingly; may Hashem grant you and your wife success to increase such activities so that G‑d's blessings increase both personally and centrally—to raise all your children for Torah, marriage under the chuppah, and good deeds with Chassidic light and vitality.
Blessings for good news.
P.S. Surely you participated in recent Anash gatherings; may you share good news about them as well.
Summary
The Rebbe teaches that dissatisfaction with spiritual efforts can be positive motivation for growth. He urges proactive involvement in spreading Chassidus and stresses that everyone who has tasted its teachings must become an active mashpia for others.