ב"ה, ד' כסלו, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה דוד משה[1]
שי'
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מכ"א מ"ח, בו כותב ע"ד שאלת הפאראקול סקול של הוועסט סייד, אשר השכונה בה נמצאת עתה אינה מתאימה כי מספר התושבים היהודים הולך ופוחת, וישנם שתי אפשריות, לבנות בשכונה חדשה או להתאחד עם הפאראקול סקול אשר באלבאני פארק.
והנה לפלא אשר אינו מזכיר אפשריות שלישית, למצוא בנין מתאים או עכ"פ הדרוש לאיזה תיקונים ושינוים, אשר מובן שזה בא לכל לראש, כיון שלזה אין נצרך כ"כ כמו לבנין מתחלה ועד סוף.
ומובן ג"כ שהסברא להתאחד עם הפאראקול סקול דאלבאני פארק הוא רק באם אי אפשר בשום אופן שתי האפשריות האמורים לעיל, ומלבד הטעמים שבמכתבו בשלילת סברת ההתאחדות, יש עוד טעם עיקרי, והוא שתקופתנו דורשת ריבוי מוסדות חדשים ובמספר שכונות הכי גדול, ופשיטא שצריך לשלול אם רק יש אפשריות, לפחות מספר אלו הקיימים.
ומה שכותב שחסרים אמצעים עסקנים וכו' - הנה במדה חשובה תלוי' פתרון כל שאלה באיזה גישה מתחילים לפותרה, כוונתי באם נוסח השאלה היא, אם יש לקיים הפאראקול סקול בשכונה זו או באחרת או שלא לקיימה ע"י איחוד וכיו"ב, ונמצאים סברות לכאן ולכאן, במילא הן ולאו רפיא בידי' ונפחדים מפני קישוים אפילו קישוים מדומים, ובפרט מפני קישוים שישנם במציאות. - משא"כ אם הגישה מתאימה להכרח השעה, והוא כנ"ל אשר מספר הילדים והנוער בשיקאגא מכריח התפתחות חינוך על טהרת הקדש לא רק באיכות אלא גם בכמות, ואי אפשר בלא"ה ואין זה בגדר ספק, אזי מתבוננים בהתבוננות חזקה באיזה אופן להתגבר על הקישוים העומדים בדרך וסו"ס מוצאים הדרוש לזה, וכשמתחילים בעבודה בפועל רואים אשר הקישוים פחות מאשר נדמה מראש, וק"ל...
בברכה.
- 1 ליברמן, שיקגו.
B"H, 4th of Kislev, 5717.
Brooklyn.
Haraha"ch iy"a nu"n oseik b'tzt"z David Moshe Liberman
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 21st of Marcheshvan, in which you write about the question regarding the parochial school on the West Side, that the current neighborhood is unsuitable because the number of Jewish residents is decreasing, and there are two options: to build in a new neighborhood or to unite with the parochial school in Albany Park.
It is surprising that you do not mention a third possibility: to find a suitable building or at least one that requires some repairs and changes. Clearly, this should be considered first, since it does not require as much as building from scratch. It is also clear that uniting with the Albany Park parochial school should only be considered if neither of the above two options is possible. Besides the reasons you mentioned against unification, there is another main reason: our era demands an increase in new institutions and in as many neighborhoods as possible. Obviously, we must preserve at least several of those that already exist if possible.
As for your comment about lacking resources and activists—much depends on how one approaches solving any question. If one frames the question as whether to maintain the parochial school in this or another neighborhood or not at all through unification and so forth, then arguments can be found both ways; thus, decisions are weak and people fear obstacles—even imagined ones—and especially real ones. However, if one's approach matches the urgent needs of our time—as mentioned above, that the number of children and youth in Chicago requires developing education based on holiness not only in quality but also quantity—and it cannot be otherwise and this is not a matter of doubt—then one examines intensely how to overcome whatever obstacles stand in the way and ultimately finds what is needed. When actual work begins, it becomes clear that the difficulties are less than originally imagined. This is well understood.
Summary
The Rebbe teaches that when facing challenges in Jewish education expansion, one must approach with determination and creativity—focusing on solutions rather than obstacles—and trust that difficulties will prove manageable when action is taken for a holy cause.