ב"ה, ו' ניסן, תשט"ו
ברוקלין.
שלום וברכה!
... והנקודה העיקרית, שכנראה בכל הנ"ל מעמיד על דעת עצמו, ובמילא כדרך כל בני אדם ורובא דרובא על דעת עצמו - היינו רצון עצמו, והרי רואים במוחש שלא תמיד הרצון והדעת - כפשוטו - אחד הם.
והנה א[ף] כי הבא להלן דברים פשוטים הם, בכ"ז כיון שהדבר הוא בענין הנקרא ע"י רז"ל מלאכת ד' זהו חינוך בני ישראל - עלי לכפול את הנ"ל, וכולי האי ואולי יועיל.
פשוט ורואים במוחש, אשר לכל אדם יש לו הענין דאהבת עצמו, ובמילא פשוט ורואים במוחש שאהבה טבעית זו מביאה לרצונות מתאימים לה, ורצונות אלו מטעים את השכל אפילו של אדם זה, היינו שאפילו שכלו המשוחד לא הי' מצד עצמו בא למסקנא זו אף שמשוחד הוא, והרצון ביכולתו להטות את האדם והשכל אפילו הרבה יותר מאשר השוחד הנ"ל פועל. והעצה היעוצה היא רק אחת, שלא להעמיד על רצון עצמו ואפילו לא על דעת עצמו ואפילו - על שכל עצמו. ואף שנדמה לו שהענינים מוכרחים ופשוטים ואינם אלא קדושה טהורה מבלי כל פני', הנה ידוע פסק רז"ל דאין אדם משים עצמו צדיק, והבחינה היא - לשמוע מה חוות דעת אחרים עד"ז.
והנה כל הנ"ל אמת הוא אפילו אם הי' המדובר במוסדות חינוך סתם, אבל כאשר נוסף על זה הדברים אמורים במוסד הנקרא על שם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, ושמא מילתא היא, הרי פליאה ותמי' גדולה ביותר, ווער האט דאס ברייטע פלייצעס און שטעלען אויף זיך און זאגען, איך זאג - אם חברי הנהלת המוסד זה כולם אומרים אחרת ... ותחת לעשות את כל זה, הנה עשה הענין על דעת עצמו, ובטח מבלי לגלות מתחלה למי שהוא אחר, כי בעצמו הבין שלא יסכימו על זה, ויודע שהאחריות והטענות יהי' על מוסדות של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ועל הנהלת המוסד יהי' לתרץ פעולתו הוא ולשאת בההיזק, ח"ו, שיבוא על ידי זה...
ומוכרח - שמכאן ולהבא יחדל מכל הנהגה לעשות מעשה בפועל על היסוד היחידי של אני אומר ואני חפץ, ובמילא כולא קמי' כלא חשיבי ... ודי ומספיק לעשות את כל הנ"ל - התבוננות קלה אפילו לשעה קלה במלים האחדות דתניא קדישא ריש פרק מ"א: וצריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה וכו' לעורר תחלה היראה הטבעית כו', והנה ה' נצב עליו כו' ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. - שאז מובטחני שלא הי' בא לכל הפעולות האמורות לעיל, ובודאי היתה בהצלחה יותר. ונוסף על שלא היו ענינים בלתי רצוים כלל, הרי לאט לאט היתה מתמעטת ההנהגה דעולם התהו ומסתדר לאט לאט בהנהגה דעולם התיקון, ואם באמת מתחשב עם דעתי באיזה מדה, הרי יודיעני בחוזר, על שנגש לשינוי הנהגתו הנ"ל בפועל ... ואף שבודאי עבודה קשה היא לפעול שינוי הנ"ל, הרי מסוגלים הם ימים אלו דחדש הגאולה והנסים לגאול את עצמו גם מהנ"ל, ואין הדבר תלוי אלא ברצון, ויה"ר מהשי"ת שלא ירצה לרמות את עצמו, ובמילא יראה האמת כמו שהוא לאמיתתו, ובמילא יגש תומ"י לתיקונם.
וזאת להוסיף, אשר קרוב הדבר לאמר אשר דער קלוגינקער, כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, יבוא אליו בערמה והוא - שיודיע תומ"י שכיון שאין עבודתו רצוי' וכיון שאינו נושא חן בעיני חבריו וכיון שאין דיעותיהם שוות כו' וכו' הרי מתפטר הוא מעבודתו ויתעסק בענינים אחרים כו' וכו'. ולכן הנני מוסיף המענה שלי מלכתחילה על טענה זו, אף שגם זה ידוע מכמה זמן, והוא - אַז פון השי"ת אַנטלויפט מען ניט, ומכ"ק רבוה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, גם כן אנטלויפט מען ניט, ואם הם בחרו באחד מאנ"ש וזיכו אותו והצליחוהו - אותו ואת ב"ב שיחיו - להעמידו על חלק היפה היא עבודה המוצלחת (מה שהם רואים שזהו זכות והצלחה בשבילו, ובמילא אין נפקא מינה כ"כ אם בידיעתו כבר נתקבל זה או עדיין לא זכה להבנה כזו), הנה מוכרח הדבר שיתעסק דוקא בעבודה זו. מובן ופשוט ג"כ, שאם רק יעשה בזה כפי כוונת נשיאנו ורצונם, בודאי יביא לו זה הצלחה בהעבודה, ובמילא בכל עניניו ועניני ב"ב שיחיו, אלא שכיון שניתנה להאדם בחירה חפשית הרי למשך זמן ידוע ביכולתו שלא להשמע ח"ו לרצון נשיאנו, היינו לעשות שלא כרצונם, שהוא היפך רצונם, ולא להתעסק בעבודתו הנ"ל כו' וכו' - אבל סוכ"ס לא ידח ממנו נדח ונשיאנו הק' וועלין אויספירין זייערס בחסד וברחמים...
ולקראת חג המצות הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, ובלילה הראשונ' שעיקר מצותה הוא המצה מיכלא דמהימנותא ומיכלא דאסוותא הנה יפעלו פעולתם על כאו"א מאתנו במילואם, ותומשך פעולה זו על כל השנה כולה, וכמבואר בדא"ח (ומהם בשער האמונה בתחלתו), בהתאם למאמר רז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת כמ"ש וצדיק באמונתו יחי'.
בברכה לחג פסח כשר ושמח ולבשו"ט בכהנ"ל בחוזר.
B"H, 6 Nissan, 5715.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
...And the main point is that apparently in all the above, he stands by his own opinion, and as is the way of all people—most act according to their own will. Yet we see clearly that desire and intellect are not always aligned. Even though what follows is simple, since this concerns what our Sages call "the work of G‑d"—the education of Jewish children—I must repeat the above, hoping it will help.
It is clear and observable that every person has self-love. Naturally, this leads to desires that match it, and these desires influence even one's intellect. That is, even a biased intellect would not have reached such conclusions on its own; desire can sway a person’s mind even more than bribery does. The only advice is not to rely solely on one's own will, nor even on one's own intellect. Even if things seem obvious and purely holy with no ulterior motive, our Sages ruled: "A person cannot declare himself righteous." The test is to hear the opinions of others on the matter.
This applies even to ordinary educational institutions. How much more so when it concerns an institution named after my revered father-in-law, the Rebbe—Nasi Yisrael. Is it possible someone would take such broad shoulders upon himself and say "I say," if all other members of the institution's administration disagree? Instead of consulting others first—knowing they would not agree—he acted alone. He knows responsibility and complaints will fall on the institution and its administration to explain his actions and bear any resulting harm.
It is necessary from now on to stop acting solely based on "I say" or "I want." Everything before Him is considered as nothing... It suffices to spend even a short time reflecting on the words at the start of Tanya chapter 41: "One must always remember—the beginning of service and its root...to first arouse natural awe...and behold G‑d stands over him...and examines heart and mind if he serves Him properly." If this had been done, none of the above actions would have occurred; there would surely have been greater success.
Not only would there have been no undesirable outcomes at all, but gradually conduct would shift from chaos (Tohu) to order (Tikkun). If you truly consider my opinion at all, let me know in your reply about your practical change in conduct. Though changing oneself is difficult work, these days of redemption and miracles are suited for redeeming oneself from such habits; it depends only on willpower. May it be G‑d’s will that you do not deceive yourself but see truth as it truly is—and immediately set out to correct things.
I must add: It’s likely that “the clever one,” as my revered father-in-law said, will come with cunning arguments—that since his work isn’t appreciated or his colleagues disagree etc., he’ll resign and turn elsewhere. Therefore I preemptively answer: One cannot escape from G‑d nor from my revered father-in-law. If they chose someone from Anash (our community) and granted him success for this important role—even if he doesn’t yet appreciate it—it’s clear he must engage in this work.
It’s also clear that if he acts according to our Rebbes’ intent and wishes, he’ll certainly succeed in this work—and thus in all his affairs and those of his family. Since man has free choice, for a time he can choose not to heed our Rebbes’ wishes—not to engage in this work—but ultimately no one will be cast away; our holy leaders will accomplish their intent with kindness and mercy.
As we approach Pesach—which begins with matzah (the bread of faith and healing)—may its effect be complete for each of us throughout the year as explained in Chassidus (see Shaar HaEmunah), corresponding to our Sages’ teaching: “Chavakuk established them upon one principle—as it says: ‘The righteous shall live by his faith.’”
Blessings for a kosher and joyous Pesach holiday; I await your good news regarding all the above in your reply.
Summary
The Rebbe teaches that relying solely on one's own judgment—even when confident—is insufficient; consulting others brings clarity and prevents errors caused by self-interest or bias. True success comes from humility, seeking guidance, and aligning with higher purpose.