ב"ה, י"ב ניסן, תש"י
מחותני הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוהר"נ שי'
שלום וברכה!
קבלתי מכתבו בשעתו ומטעם המובן קשה הי' עלי המענה אף על ניחום אבלים שבו.
איתא ברבנו יונה פ"ג דניחום אבלים מה"ת ואבלים עצמם ינחמו זה את זה.
והנה בהשקפה ראשונה אינו מובן, דבמה ינחם את חברו האבל, והוא בעצמו שרוי באבילות כמותו.
אבל זה עצמו שמראה להאבל שאינו בודד בצערו, ואשר יש שני ושלישי וכו' הרוצה לנחמו אלא שמגודל הכאב אינו מוצא במה לנחם, זה גופא נחמה היא.
ידועים דברי רבינו הזקן באגרת תנחומים שלו, אשר רוחו של זה שנסתלק עומדת בקרבנו ממש, ואדרבה אשתכח בזה העולם יתיר מבחיוהי ומקבלים זה ע"י התקשרות בדרכיו.
ונקודה הפנימית בדרכיו הלא הי' שכל אחד ואחת ישתתף בעבודתו הוא, מושלבים ומאוחדים ע"י אהבת השם אהבת התורה ואהבת ישראל.
ומובטחני אשר גם כ' ימשיך ללכת בדרך זו ביתר שאת ויתר עז, כי זוהי דרישת השעה.
מוסג"פ קונטרס חג הפסח שזה עתה יצא לאור.
ואסיים באיווי חג הפסח כשר וכט"ס
הרב מנחם שניאורסאהן
מהעתק המזכירות.
מוהר"נ: גורארי'.
איתא ברבנו יונה: עד"ז לעיל אגרת תקסז.
B"H, 12 Nissan, 5710.
My mechutan the vavac"h iy"a nu"m etc. Moreinu HaRav N. shiy" — Shalom u'Vrachah!
I received your letter in its time, and for understandable reasons it was difficult for me to respond, even regarding the consolation of mourners you mentioned.
It is stated by Rabbeinu Yonah (chapter 3) that comforting mourners is a Torah commandment, and that mourners themselves comfort one another. At first glance this is puzzling: how can one mourner comfort another when he himself is in mourning? But the very act of showing the mourner that he is not alone in his pain—that there are others who wish to comfort him but cannot find words due to the depth of their own sorrow—this itself is a form of comfort.
It is well known what the Alter Rebbe writes in his letter of consolation: that the soul of one who has passed away truly remains among us; indeed, it is found in this world even more than during its lifetime, and we receive this through connecting ourselves to his ways.
The inner point of his ways was that each person should participate in his own service, intertwined and united through love of Hashem, love of Torah, and love of Israel.
I am confident that you too will continue along this path with increased strength and vigor, for this is what the times demand.
Enclosed is a booklet for Pesach which has just been published.
I will conclude with wishes for a kosher and joyous Pesach festival.
Summary
The Rebbe teaches that sharing grief with others brings true comfort and unity. By continuing in paths of love for Hashem, Torah, and fellow Jews—even amidst sorrow—we strengthen ourselves and our communities.