ה חשון
יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לְכוֹכָבִים[1] הַמִּתְנוֹצְצִים בִּשְׁמֵי רָקִיעַ, אֲשֶׁר לְאוֹרָם לֹא יִתְעֶה גַּם הַהוֹלֵךְ בְּמַחְשַׁכֵּי הַלַּיְלָה. כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, יֵשׁ בּוֹ דֵּי כֹּחַ מוּסָרִי וְרוּחָנִי, לְהַשְׁפִּיעַ לְהַעֲמִיד גַּם אֶת מַכִּירָיו וּמְיוּדָּעָיו בְּקֶרֶן אוֹרָה.
- 1 "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" [לך לך, בראשית טו, ה]; "וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם" [וירא, בראשית כב, יז].
Hei Cheshvan
The Jewish people are likened to stars[1] that sparkle in the heavens, by whose light even one who walks in the darkness of night does not go astray. Every Jew, man or woman, has enough moral and spiritual strength to influence his acquaintances and friends and bring them, too, into a ray of light.