תהלים פרק פד
א לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֑ית לִבְנֵי־קֹ֥רַח מִזְמֽוֹר׃
ב מַה־יְּדִיד֥וֹת מִשְׁכְּנוֹתֶ֗יךָ יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
(ב) מה ידידות משכנותיך - כמה אהובות וחביבות משכנותיך:
ג נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה ׀ נַפְשִׁי֮[1] לְחַצְר֪וֹת יְה֫וָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי׃
(ג) נכספה - נחמדה: כלתה - נתאותה כמו (שמואל ב י״ג:ל״ט) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום: לחצרות ה' - כי חרבו ועל הגלות אמרה: לבי ובשרי ירננו - יתפללו על זאת:
ד גַּם־צִפּ֨וֹר ׀ מָ֪צְאָה בַ֡יִת וּדְר֤וֹר ׀ קֵ֥ן לָהּ֮ אֲשֶׁר־שָׁ֪תָה אֶפְרֹ֫חֶ֥יהָ אֶֽת־מִ֭זְבְּחוֹתֶיךָ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מַ֝לְכִּ֗י וֵאלֹהָֽי׃
(ד) גם צפור מצאה בית - בחרבנו קננו בו הצפרים, ומדרש אגדה בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל: אשר שתה - שמה:
ה אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה׃
(ה) אשרי - מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו:
ו אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז־ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם׃
(ו) עוז לו בך - אשר שם אותך עוז מבטחו: מסלות בלבבם - מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו:
ז עֹבְרֵ֤י ׀ בְּעֵ֣מֶק הַ֭בָּכָא[2] מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ גַּם־בְּ֝רָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה׃
(ז) עוברי בעמק הבכא - אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה: מעין ישיתוהו - בדמעות עיניהם: גם ברכות יעטה מורה - מברכים ומודים לשמו ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה לנו המורים אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו:
ח יֵ֭לְכוּ מֵחַ֣יִל אֶל־חָ֑יִל יֵרָאֶ֖ה אֶל־אֱלֹהִ֣ים בְּצִיּֽוֹן׃
(ח) ילכו מחיל אל חיל - אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתך אשר מסילות בלבבם: מחיל אל חיל - מבית המדרש לב"ה ויראה צבאם וחילם אל הקב"ה בציון:
ט יְה֘וָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְ֭בָאוֹת שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י הַאֲזִ֨ינָה אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃
(ט) שמעה תפלתי - לבנות ביתך:
י מָ֭גִנֵּנוּ רְאֵ֣ה אֱלֹהִ֑ים וְ֝הַבֵּ֗ט פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃
(י) מגננו - הוא בית המקדש המגין עלינו: והבט פני - (דוד) משיחך והסתכל בחסדיו ובטרחו אשר טרח וייגע על בנינו:
יא כִּ֤י טֽוֹב־י֥וֹם בַּחֲצֵרֶ֗יךָ מֵ֫אָ֥לֶף בָּחַ֗רְתִּי הִ֭סְתּוֹפֵף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י מִ֝דּ֗וּר בְּאָהֳלֵי־רֶֽשַׁע׃
(יא) כי טוב יום - אחד בחצריך ולמחר ימות מלחיות אלף שנים במקום אחר: בחרתי הסתופף - על הסף ועל המזוזות לשקוד: מדור באהלי רשע - מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם:
יב כִּ֤י שֶׁ֨מֶשׁ ׀ וּמָגֵן֮ יְהוָ֪ה אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֣ן וְ֭כָבוֹד יִתֵּ֣ן יְהוָ֑ה לֹ֥א יִמְנַע־ט֝֗וֹב לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים׃[3]
(יב) כי שמש ומגן - יש לפתור שמש כמשמעו, ומדרש תהלים פותרו ל' שיני חומה:
יג יְהוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃